יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

החרדים של נטאשה

אני גדלתי בבית שמש, עיר שאף פעם לא הייתה משהו מיוחד ולא ציפינו ממנה להיות משהו מיוחד, בהתחלה היא הייתה עיירה קטנה, כזאת שמכירים את כולם, עם השנים היא גדלה והשתנתה לחלוטין, אני זוכר את היום שהפכה לעיר, אני זוכר את היום שהוצב הרמזור הראשון, ביום העצמאות תמיד היו זיקוקים באמפי תיאטרון ולהקת הורה בית שמש תמיד דפקה איזה ריקוד חגיגי, בית שמש... עיר קטנה ליד ירושלים שלא הרבה מכירים, לפחות אז לא הכירו, לפני כמה שנים אנשים התחילו להכיר את בית שמש כי זה נהיה אופנתי לקחת את הילדים לטייל פה בשבת, היום כבר כולם מכירים את בית שמש, היום בית שמש זה שם נרדף לטהרן לא פחות, אני לא רוצה להגיד שאני מתבייש שהגעתי משם, אבל אני בכל זאת אגיד, כי אני מתבייש, העיר הזאת היא עכשיו סמל להשתלטות עויינת של מאפיה קיצונית בחסות לא פחות מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

אני מנסה בכל כוחי להבין את אותו חרדי שחי את חייו שם בבית שמש, קם בבוקר מוקדם, שם על עצמו מכשירי קשר ומשדר לשמיים בסטריאו את אותם מילים שהוא שידר כל חייו, והוא לוקח את הזמן, לאן יש לו למהר? כשסוף סוף הוא מסיים הוא מקפל את הציוד בזהירות וגורר את עצמו לכיוון בית המדרש, ושם הוא ישב כל היום עם החברים שלו וידון בכובד ראש על סוגיה שהיתה בין איש מת אחד לאיש מת אחר, ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה, וזה מה שחשוב לו יותר מלהביא אוכל לילדים שלו, יותר מלתת משהו למדינה שהוא חי בה חס ושלום, יותר מאישתו הבובה עם הקפיץ שלא זזה מילימטר בלי אישור, וגם אז במדרכה הנכונה בלבד, הכי חשוב לו בעולם לסדר את הראש טוב טוב עם כל המידע הרלוונטי על מסכת קידושין וכמה צריך לשלם עבור כלה בתולה ביום חופתה. כן, זה סדר העדיפויות של אותו חרדי, הוא לא מכיר משהו אחר, הוא גדל בידיעה שזה מה שהוא יעשה לאורך כל חייו הקדושים והנטולים כל תוכן פורנוגרפי איכותי, אני מנסה להבין אותו, אני מנסה לחפש בגוגל איזה עם אחר שגם אצלו יש יצור משונה כזה שנקרא חרדי, אולי אנחנו לא היחידים... הדבר הכי קרוב שמצאתי הוא לטאה שנקראת "חרדון מזוקן", שזה ממש דומה... אבל לא ממש משכנע אותי לרדת מהעניין.

שנאת חינם זה מושג ששמעתי הרבה לאחרונה, אני שמח להגיד שזה לא המקרה אצלי, אצלי זה ממש לא בחינם, אצלי זה עולה ביוקר של הרבה עצבים על כל ידיעה שאני קורא בחדשות, וזה מצטרף לכעס שצברתי עוד כשהייתי בארץ ונתקלתי בהם פה ושם, כמו בהפגנה ההיא בירושלים, אני ממש לא רוצה לטנף את הבלוג שלי עם המילים שנזרקו לעברי בהפגנה ההיא רק משום שאני לא דומה להם, אבל נאמרו שם מילים קשות שלא קשורות למציאות, בלי טיפת מחשבה, מילים שקיבלו אישור מיוחד מהרבי ולכן הן כמובן מילים קדושות, וגם האבנים שנזרקו הן אבנים קדושות, וכל המשתתפים בהפגנה הם קדושים ובאופן מידי יש להם דופלקס צמוד ענן בעולם הבא, מי צריך יותר מזה? טוב, אז אני לא באמת שונא אותם, אני פשוט מנסה להבין את התופעה הזאת שנקראת חרדי.

ומי בדיוק אשם בדבר הזה שצמח לנו במדינה עוד בימי בן גוריון? אני, ואתם, וטומי לפיד שהחליט שעדיף לו להתפגר ולא להתמודד איתם, כולנו אשמים, כולנו רואים את החרדי הזה לוקח, לא מקבל, לוקח! לכולנו את מה שאנחנו עובדים כל כך קשה להשיג, בלי בושה, כאילו היינו העובדים הזוטרים ביותר במפעל הפרטי של אבא שלו, אותו חרדי שחי מהזיעה שלנו לא מבין את זה, הוא לא מוכן להבין את הדבר הבסיסי הזה שנקרה תרומה למדינה או אפילו למשפחה הפרטית שלך, אותו חרדי יודע שהקוטג' הכשר למהדרין שיש לו במקרר הגיע מהכיס של כולנו אבל מבחינתו זה בדיוק מה שצריך להיות, מישהו צריך להלחם את מלחמת הקודש של מדינת ישראל בכוחות האופל וזה בדיוק הוא, תגיד תודה שיש לו פס רחב ישר לשמיים, אתה תשים את הקוטג' במקרר שלו ותסתום את הפה הכופר שלך, כי בזכותו אתה עדיין קיים, כי בזכות התפילות בוקר צהריים וערב שלו מדינת ישראל עומדת איתנה. כי ההוא שם במרומים עושה חשבון מדוייק לכל מילה שיוצאת לו מהפה ואם הוא פספס איזו תפילה, או קצת חיפף בדף הגמרא היומי שלו... שום כיפת ברזל לא תעזור! אנחנו אבודים!

נשים בצד רגע את הממש קיצוניים, כאלו שיורקים על ילדה בת 7 או אפילו את אלו שקוראים לשוטרים נאצים, אלו באמת חלאות המין האנושי וצריך לטפל בהם בלי רחמים, נשארנו בעצם עם מרבית הציבור החרדי שאמנם לא יורק ומקלל, ולא זורק אבנים על שוטרים, אבל עדיין אונס את כולנו פעם בחודש כשמגיעה המשכורת, כל חודש כמו שעון הוא יעמוד מחוץ לדלת שלך עם עשרת הילדים שלו ועם אשתו בחודש תשיעי שוב, ואז הוא יצעק עליך בלי בושה שתיתן לו כסף, וגם אחרי שתתן הוא יסגור לך את הכביש בשכונה כשתרצה לקפוץ לחברים בשבת, והוא יצעק על אחותך באוטובוס כי היא מגרה לו את הלולב, והוא ידאג שלא תהיה לך תחבורה ציבורית או קולנוע בשבת, וכל זה אחרי ששילמת לו את דמי החסות בזמן ובלי בעיות.

כשקיבלתי את המשכורת הראשונה פה באוסטרליה הדבר הראשון שעשיתי היה לכתוב פוסט "אין פה חרדים! מה אני אמור לעשות עם כל הכסף הזה!?" מצחיק וגם מאוד עצוב, זה שלא כתוב לכם בתלוש משכורת בסעיפי הניכויים "משפחת מנדלבאום בית שמש" לא אומר שאתם לא משלמים הרבה כסף למשפחת מנדלבאום מבית שמש... קיימת איזו אגדה שהכסף של החרדים בכלל מגיע מתרומות מחו"ל ולא מהמיסים שאנחנו משלמים, קשקוש מוחלט שבא להרגיע קצת אותך האיש העובד, לצערי זה מצליח להם, אנחנו עדיין משלמים כל חודש והם עדיין יורקים לנו בפרצוף תרתי משמע.

יכולתי לכתוב פה על מהפכות ושצריך ושכדאי וצדק חברתי ויאללה הפגנות, אבל האמת היא שאין שום סיכוי, הם עושים לנו בית כנסת כבר 60 שנה... אז לפחות תשאירו לנו את האפשרות להתלונן, את זה אל תקחו.





יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

מבזק מיוחד

מתישהו במהלך היום כשבא לי קצת לשחרר את המוח מבעיות של עבודה אני פותח את האתר של מאקו וצופה במהדורת ערוץ 2 ששודרה ביום שלפני, מהדורת חדשות שאמורה לספר לך על דברים חדשים שקרו היום בעצם מספרת לך או יותר נכון מודיעה לך מאילו דברים אתה צריך לדאוג או לפחד היום, וככה אתה מקבל תזכורת יומית כמעט שהאיום האיראני כבר כאן עוד רגע, ושהמקלטים שלנו רחוקים מלהיות מספקים בזמן מלחמה, וסוריה מבצעת תמרונים ותרגילים ואלוהים יודע מה עוד היא עושה, ואם לא מלחמה, אז רעידת אדמה תחריב את תל אביב עד היסוד... ושנאה שכבר מזמן פה, ודוסים שמחרבנים על המדינה ועל כולנו, ואנסים שנכנסים לכלא ו... אז למה שלא תבחרו לתת לנו קצת שקט, אתם שם בקונטרול שמחליטים מה ישודר היום לכל עם ישראל, למה שלא תציגו קצת את הדברים הטובים שקורים, נכון שיותר קשה למצוא אותם, אבל הם שם, ואם ממש תרצו הם יכולים להיות חומר טוב לכתבה, אם רק תבחרו להציג לנו קצת פחות חרא.

מהדורת חדשות באוסטרליה כמו כל דבר פה שונה לחלוטין מהארץ, וזה מתחיל בזה שבמקום הפרצוף מוות של יונית-כולנו הולכים למות-לוי, מציגה את החדשות בחורה נעימה וחייכנית שגם בלי שהיא תפתח את הפה אתה יודע שרק טוב יש לה להגיד, ובאמת ככה, מהדורה שלמה וכמעט שלא הייתה שום חדשה מרעישה-מדאיגה-מדכאת, וגם החדשות הרעות שכן יש, נאמרות בזריזות ובנימה של התנצלות, וסליחה שקצת שיבשנו לך את המצב רוח אחרי יום העבודה, כמה שניות ואנחנו כבר חוזרים לדברים הטובים שקרו היום.

ובארץ פעם בשבוע יונית-אין לנו סיכוי-לוי תספר לנו כמה נפגעים יהיו ברעידת האדמה שתבוא על תל אביב, ואין ספק שהיא תגיע, והנה היא כבר כאן, כל הסימנים מראים, המומחים אמרו וכדאי שתקשיבו. פעם בשבוע דני-הלך עלינו-קושמרו יודיע לנו רשמית שכדאי ללכת עכשיו, לא מחר, עכשיו! לרענן את מסכות האב"כ כי האיראנים באים והם מביאים איתם הרבה מאוד טילים שיפלו כולם בבת אחת על תל אביב. פעם ביום אהוד-אסון לאומי-יערי יציג לנו איזה ערבי תורן עומד על איזו במה עם סאונד ממש גרוע וצורח שהוא ישמיד את ישראל... אבל גם אם התרגום הסימולטני ממש גרוע אתה עדיין תבין בדיוק למה הוא מתכוון והסטרס בוא יבוא אם תרצה או לא, ולפני שתלך לישון אתה תראה את הפרצוף הצורח של הערבי הזה ואת הפרצוף המודאג של יונית-לא נשאר לנו הרבה-לוי, ומה שבאמת עצוב, זה שבלי זה אתה פשוט לא תצליח להרדם, אתה צריך את זה כמו אויר לנשימה.

אני יודע מה אתם חושבים, בישראל רוב החדשות לא טובות מה לעשות, ואני ושכמותי שחיים בפסטורליה שלנו פה בסידני לא יכולים לצפות לשמוע יונית חיובית, אין חדשות טובות וצריך לשדר את האמת!... אז זהו שלא, ממש לא, בכל מקום יש חדשות טובות וחדשות רעות, ויש אנשים שאחראים להציג לנו צרכני האקטואליה תערובת נכונה של החדשות האלו, הם הכוחות השולטים ברמת הסטרס במדינת ישראל, ולהם יש את הכח להלחיץ מדינה שלמה עם רעידת אדמה או כל השערה אחרת שתבוא להם. זה כמו לעשות רשימה של כל המחלות בעולם ולשנן אותם כמו מנטרה בוקר וערב, בסדר הבנו, זה עולם מחורבן, מה יעזור לנו שנמשיך להזכיר כמה שהוא מחורבן? מה זה נותן לנו להיות כל הזמן בפחד שהנה משהו קטסטרופלי קורה עוד שניה?

הזמן היחיד שאולי תשמע קצת חדשות טובות בישראל זה כמובן לפני החגים, אז יכינו במיוחד עבורך כמה כתבות צבע על יריד האמנים באיזה מושב גלילי, או לבלוב הכלניות בעמק יזרעאל, וזה יהיה כל כך מוזר לראות את זה, כאילו קרה להם משהו שם בחדשות, מה הם מדברים איתנו על כלניות שעוד רגע מישהו תוקף אותנו... מה לא? מה הם לא תוקפים לכבוד החגים? החליטו לתת לנו לעשות חג בשקט? חדשות טובות לא מעניינות אף אחד, אפילו יונית-שואה גרעינית-לוי משדרת אותם בחוסר רצון ברור, היא מבינה שתשומת הלב שלנו שואפת לאפס כשהיא לא משדרת איזה אסון, היא יודעת שאנחנו נעבור לחדשות 10 עוד רגע אם היא לא תתחיל להדאיג אותנו תיכף ומיד, בשביל מה אנחנו משלמים לה? אבל אין לה ברירה, חג זה חג, ושמחת בחגך...  

אתם יודעים מה, נמאס לי שמחליטים בשבילי שאני צריך לפחד מכל החולות הרעות שאמורות לתת לנו בראש במוקדם או בעוד יותר מוקדם, יאללה שחררו את הצורך המחורבן הזה לראות רק עתיד שחור, אנחנו כל כך רגילים לזה שאנחנו פשוט לא מצפים למשהו אחר, בישראל הקונוטציה למילה חדשות היא חדשות רעות, לא ככה? ואין דבר כזה חדשות טובות כי מי צריך אותן, מי מרוויח מחדשות טובות? לצערי אני אמשיך לצפות בחדשות המלחיצות מישראל כי אני כמוכם מכור מבטן ומלידה לתחושת הלחץ, לדריכות הזאת כשמתחילה מהדורה עם צמד המילים הכל כך ישראלי "מבזק מיוחד", ומנגינת הפתיחה שתמיד נשמעת כמו סצינת מרדף מאינדיאנה ג'ונס...

לא אני ולא אתם שולטים ברצונות של המנהיגים המחורבנים שלנו, ואם הם מחרחרים מלחמה, אז יאללה עוד אחת לרשימה, ובטח שאנחנו לא שולטים באיתני הטבע ואם תבוא הרעידה אז שתבוא, למי זה בדיוק יעזור לשמוע על זה פעמיים ביום?

ועוד משהו קטן לגבי יונית לוי, יש מצב שהיא רובוט, כדאי שמישהו יבדוק את זה.



יום שני, 12 בדצמבר 2011

מעשיהו זה כאן

יומני היקר שלום... מה חשבתם שאני אכנס לכלא ולא אכתוב איזה בלוג קטן לחבר'ה, בן אדם עובר חוויה של פעם בחיים והוא לא יכול לשפוך קצת את הלב ברשת, החלטתי לכתוב שכולם ידעו שבמשה קצב יש יותר ממה שהתקשורת השקרנית מציגה, קצב הוא איש משפחה למופת שיודע להכין גונדי פרסי אורגינל, קצב הוא אדם רגיש שאוהב לצפות בעקרות בית נואשות, ומאוד אוהב שגילה עושה לו קיצי קיצי לפני השינה, כן, אני בדיוק כמוכם, וגם לי יש צרכים וגם אני רוצה שיחבקו אותי ויגידו לי שהכל בסדר ושהכל חלום רע, ושלא באמת לקחו לי את המשפחה ואת הבית ואת הכבוד ואת המצעים של הרובוטריקים, איך אני אמור להרדם בלי הפלנל שלי? דיי, לא רוצה לשחק, פוס... ס-ו-ה-ר! בניזרי גונב לי את השמיכה!

בניזרי יושב פה לידי ולא מפסיק לקדוח לי במוח על כל מיני הלכות ודינים, מה אמר רבי א' לרבי ב' ולמה בעצם הם התכוונו, והוא יכול לדבר כל הלילה, מצד אחד זה טוב כי גם ככה אני לא מצליח לישון אבל מצד שני, בחיית בניזרי תן להשחיל מילה, יש לי הרבה על הלב, ושם בחוץ אף אחד לא היה מוכן לשמוע, אמרו שאנסתי את א' או את ל' אני כבר לא זוכר, אמרתי להם שזה לא אני ויש לכם טעות, לא האמינו, נשבעתי באימשלי, כלום, אמרו לי שהייתי איגרא ועכשיו אני בירא... אמרתי סבבה שיהיה טובורג. שום דבר, אמרו לי אתה אנס...ככה? אין בעיה, לא מאמינים תשאלו את גילה, אני עושה אהבה רק איתה משנת 69, התחלנו מיד אחרי וודסטוק, תשאלו אותה! אז הם שאלו אותה, אבל היא שתקה, לא אמרה מילה, ניסיתי להזכר מתי בפעם האחרונה גילה אמרה משהו, לא הוציאה מילה אחת מאז שאני מכיר אותה, אולי אכלה משהו מקולקל בוודסטוק. אז אמרתי להם אתם יודעים מה, תשאלו את הבן שלי, יש לו כיפה, אין מצב שהוא לא סוגר לי ת'פינה, שאלו אותו והוא כמו ילד גיבור של אבא אמר הכל בדיוק לפי הספר של הקורס תקשורת, הוא אמר להם "שופכים את דמו" ו-"התקשורת חרצה את דינו"... וכלום, לא רצו לשמוע, אז עכשיו אני פה איתך יא בניזרי, תקוע איתך ועם כל שאר הפושעים האלו, לא יאומן כמה פושעים יש פה, חייבים לעשות עם זה משהו, אי אפשר ככה, אני חושב שיש להם השפעה לא טובה עלי.

מידי פעם אני פוגש אנשים שעושים לי פרצופים מוזרים כאלו, מחייכים וקורצים, חייב להתרגל לקודים של הכלא, היה אחד בוסקילה שחיבק אותי חזק, אמר לי שלא חשוב בכלל שלא נתתי לו חנינה, העיקר שאני פה עם כולם עכשיו, אמר שאני לא צריך לדאוג כי הוא ידאג לכל מה שאני צריך, והוא גם הבטיח לחבק אותי חזק בכל פעם שיהיה לי קשה, הוא אמר שהוא יהיה ממש כמו הדָדִי שלי, בחיי התרגשתי, איזה איש חם בוסקילה, בפעם האחרונה שקיבלתי כזה חיבוק מלא אהבה היה כשסיימתי קורס נשיאים בהצטיינות, אבא שלי חיבק אותי חזק ואמר לי "מויש, אתה פרזידנט! עשית כבוד לקריית מלאכי!" ואני עשיתי אצבע משולשת לשמעון פרס שהתבאס שהוא לא מצטיין קורס, בכל אופן התרגשתי מאוד מבוסקילה, איזה איש נעים, למרות שהיה קצת מוזר, היה לו ריח של בושם בדיוק כמו של גילה, והוא גם היה רך ונעים כמו גילה, בעצם הכל בבוסקילה הרגיש כמו גילה, טוב אולי חוץ מהרגע שהוא תפס לי את החבילה, חייב לארגן לו את הקרם ידיים של גילה...

ובוסקילה הוא לא היחיד, כל יום אני פוגש מישהו שלא נתתי לו חנינה, וזה לא קל כי אלה אין להם תרבות, עומדים מולי בתור לשירותים ושואלים בלי בושה למה בעצם לא שיחררתי אותם, והכי מעצבן, אם אפשר לקבל קצת מהנייר טואלט הנעים שגילה שלחה לי, מה אתה לא רואה שנשארו לי כמה ריבועים אחרונים? תבקש מבניזרי, יש לו הרבה... וכל יום אני צריך למצוא תירוצים חדשים. היה אחד אזולאי, אמרתי לו "אתה יודע מה, אתה צודק, בפעם הבאה שאני נשיא אין מצב שאני לא חונן אותך", וסתם, לא התכוונתי, לא נותן לו שם חנינה, זה פושע זה. ושכבר ממש נגמרים לי התירוצים אז אני מאשים את גילה, אני אומר להם שגילה היא בעצם הגבר בבית ואני לא יכול לזוז מילימטר בלי אישור שלה, והיא, היא לא אוהבת פושעים, היא אומרת שהם לא טובים, יצאו לתרבות רעה. היא ראתה איזו תכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק ומאז לא הסכימה לשחרר אף אחד, אז מה אני יכול לעשות, מה אני צריך להסתבך עם אישתי, אני מעדיף להכנס לכלא על אונס ולא להסתבך עם גילה.

לפני כמה ימים בא אלי שמשון הרב כלאי, אמר לי קצב עם כל הכבוד אין ברירה אתה חייב ללבוש את החליפה הכתומה של האסירים, אמרתי לו תגיד לי אתם השתגעתם? אין מצב שאני לובש כתום, זה ממש לא הולך טוב עם עור הפנים האפור עכבר שלי, אתם רוצים שאני אלבש כתום אין שום בעיה, אני רוצה חגורה חום אדמה ונעליים ורוד פוקסיה, פחות מזה אין על מה לדבר, אני יש לי רפיוטיישן, אני לא יכול ללבוש את השוק בצלאל שלכם בלי איזה טאצ' אישי שיבדיל אותי מכל הקרימינלים פה... אבל שמשון לא ויתר, אתה חייב ללבוש את הסרבל הכתום, אתה לא שונה מאף אחד אחר, אמרתי לו תקשיב לי טוב טוב גירלפרנד ס'תכל לי בעיניים, מה אתה רואה? אמר לי קטרקט, אמרתי לו, בסדר, חוץ מזה, אתה לא רואה עם מי אתה מדבר? אני כבוד הנשיא, יש לי סטנדרטים, אני לא יכול להסתובב חופשי עם הסרבל המזעזע הזה? אפילו לשרים פה לא הייתי נותן ללבוש את זה, מה זה פה קריית גת? אלה כולם וואחשים שם!

לסיכום חברים יקרים, יש לי קצת זמן להעביר פה, בלי גילה שלי, בלי הלשכה והאוטו, בלי העוזרות הפרלמנטריות, כל מה שנשאר לי זה בניזרי המקדחה, סרבל כתום מהקולקציה הפרטית של בוי ג'ורג', וזמן לחשוב איפה טעיתי, אבל אל תדאגו לי, אני אהיה בסדר, תוך שנה שנתיים גג אני יוצא מפה על התנהגות נשיאותית טובה, דופק קאמבק ישר לבית הנשיא.


יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

רגרסיה

רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה רגרסיה.....

ואני חשבתי שהכל בסדר. 


יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

קורס עוכרי ישראל למתחילים

אם עזבתם את הארץ שגידלה אתכם כל כך יפה, ככה בלי להסתכל אחורה, אתם בוודאי עוכרי ישראל, ואם אתם לא מרגישים עדיין עוכרי ישראל אז מתחיל קורס חדש בכל חודש, כמה מפגשים ואתם עוכרים אורגינל עם דיפלומה ממוסגרת, זה לא משהו שאפשר לברוח ממנו, כשאתה חי אפילו שתי דקות בחו"ל אתה מבין שישראל היא ללא צל של ספק עוכרת אזרחיה וכל מה שנותר לך אם אתה רוצה לשמור על פאסון הוא לעכור אותה בחזרה. עכשיו, לפני שכל מדליקי המשואות פה יקפצו עלי, זה ממש לא אומר שאתה חייב להפסיק לאהוב אותה, אחרי הכל היא המולדת היחידה שלך... אבל אין דרך אחרת להסתכל על זה, שתי דקות בגולה ואתה מבין שהשלטון במדינה שלנו מוכר לנו קקי של כלבים בצורת פרלינים כבר 60 שנה וזה לא ישתנה אף פעם לא משנה כמה אוהלים יוצבו ברוטשילד או כמה רופאים יזדכו על הסטטוסקופ שלהם, אנחנו האזרחים אוהבים לקבל את זה חזק בלי וזלין ואנחנו נמשיך לתת להם מכונית שרד, לשכה עם מטבחון, ומזכירה חייכנית עם הרבה ציצים, והרבה פיקסלים על הפרצוף.

פגשתי כאן בסידני דיי הרבה ישראלים עם הרבה דעות על ישראל אבל אפשר להגיד שבסופו של דבר הם מתחלקים ל-2 האחד עוכר ישראל אמיתי שתיכף נרחיב מה זה אומר בדיוק, השני נאמן ואוהב ישראל אמיתי וגם על זה נפרט עוד רגע, ברור שהמצב לא כזה קיצוני ויש הרבה ישראלים כאן שלא מחזיקים בדעה מוצקה על המולדת, הם פשוט חיים את החיים הטובים שלהם בלי להביע שום דעה לכאן או לשם, עליהם לא נדבר כי הם לא חומר טוב לפוסט שהכותרת שלו כל כך מחייבת, אז נתחיל בעוכר היקר שלנו, חוץ מקרניים אדומות ועשן שיוצא לו מהתחת מהעצבים הוא נראה רגיל לגמרי, כמוני כמוכם הוא יהודי טוב מבית לא רע עם משפחה סבבה שלא חינכה אותו בשום שלב בחיים לעכירה כזו או אחרת ועם זאת פיתח אותה בעצמו תוך כדי מעבר למדינה לא לו. העוכר היקר שלנו לא יהסס לעכור בפומבי את המדינה שלו, הוא יספר כמה רע שם בישראל ואיך בזבזנו את כל השנים הטובות שלנו שם, ופה באוסטרליה זה גן עדן לעומת פח אשפה מטונף, איזור צבאי סגור, מדינה כובשת, מושחתת, נשלטת ע"י קיצונים דתיים. אין לו שום בעיה לדבר בדיוק ככה באזני כל מי שמוכן לשמוע, בעיקר כאלו שלא החזיקו בדעה על ישראל עד שפגשו את העוכר שלנו, ומצידו שכולם יחשבו שישראל היא מקור כל הרשע בעולם הזה.

לדבר עם עוכר ישראל יכול להיות בעייתי מהסיבה הפשוטה והמטרידה שהוא לא מדבר שטויות, אתה יודע שאתה לא יכול להתווכח איתו על העובדות, אתה חייב להוריד את הראש כמו ילד קטן שנתפס עם היד בתוך הצנצנת של העוגיות, כשהוא זורק לך בפרצוף שחיית כל כך הרבה שנים בכל כך הרבה מלחמה, והיית יכול להעביר את אותן שנים במקום אחר לחלוטין, טוב יותר, הוא צודק לחלוטין כשהוא אומר שמדינה שמרשה לאוכלוסיה שלמה לחיות על חשבון אוכלוסיה אחרת היא מדינה שהבסיס שלה מחורבן. והוא גם צודק כשהוא אומר שאם מסתכלים על תל אביב בעיניים נקיות מדמעות געגועים היא עיר שיותר דומה לשכונת עוני בקובה מאשר לעיר נקייה ומתוקנת שהיינו רוצים לחיות בה. אז כן, זה ממש לא קל לשמוע את העוכר מעכיר, ואין לך שום סיכוי להתעלם ממנו.

לעומת העוכר שלנו עומד ההיפך הגמור שלו, ישראלי שהמצפון שלו מתעלל בו באופן קבוע, ולא מאפשר לו להגיד מילה אחת קטנה שלא בטובת המדינה, המסכן מקבל בחילה נוראית בכל פעם שהוא שומע משהו שלילי על ישראל, כמו אלכס בתפוז המכני. מבחינתו מדינת ישראל היא מקור האושר וזה פשוט נגד הטבע להגיד מילה כנגדה. באופן מדהים רק זכרונות טובים יש לו... הוא יזכור את השוקולד הצבאי שאבא הביא לו מהמילואים, זה הצהוב עם הציור של החייל והחיילת, אבל לא יזכור שהיה קשה מאוד בבית בלי אבא, הוא יזכור בגעגוע את הטעם של הבמבה נמסה לו בפה, אבל לא יזכור שהיה צריך להוריד את מסכת האב"כ כדי לאכול אותה, הוא יזכור את גלעד שליט בגאווה אבל לא יזכור את שני החיילים שנהרגו איתו בטנק, הוא יזכור את הטיול המדהים ההוא לירושלים, אבל ישכח את המוני החרדים שחסמו לו את הכביש סתם כי היה כתוב להם באיזו מסכת בבא זובה שאם יחסמו יובטח להם גן עדן עוד בחייהם. הוא יזכיר את המשכורת הטובה שהוא קיבל בארץ ויגיד שזאת משכורת מצויינת ובאמת שאי אפשר להתלונן, אבל אם תשאל אותו כמה הוא הצליח לחסוך בכל חודש הוא מייד יעביר נושא. הוא יזכור רק את הדברים הטובים שהמדינה נתנה לו וישכח את כל השאר, הוא לא אובייקטיבי ואין לו בעיה עם זה.


אני יכול להבין אותו את הנאמן שלנו, זה באמת מאוד נעים ומתבקש לצייר תמונה יפה של מקום פסטורלי מיוחד ותמים, להסתכל אחורה ולהגיד "אח, כמה שהיה לנו טוב שם בישראל", ובאמת היה טוב אם מתעלמים מכל הרע אז באמת היה רק טוב, והנאמן שלנו בוחר לראות את הטוב בלבד מסיבות שונות, הוא מרגיש שבעצם העזיבה שלו הוא פגע במדינה ומחפש דרכים לכפר על כך, איך אפשר להגיד מילה רעה כשאתה מרגיש כל כך אשם, סיבה נוספת היא המשפחה והחברים שלא יעזור כלום, כשאתה עוזב את כולם אתה אומר להם בלי להתבייש "אני יכול להסתדר יפה מאוד בלעדיכם!" וזה מבאס אותו, את מלח הארץ שלנו, כי הוא לא מתכוון להגיד את זה אבל זה מה שיוצא מההתנתקות החד צדדית שלו... כל מה שנותר לו הוא להלל ולשבח את המדינה ואת האנשים הטובים שבחוצפתו העיז לעזוב.

עם יד על הלב אם הייתם נוחתים מכוכב אחר והייתם צריכים לבחור איפה לגדל את הילדים שלכם, האם הייתם בוחרים במדינה שנושמת אבק מלחמות כבר יותר משישים שנה? האם הייתם בוחרים במדינה שהנשיא שלה נכנס לכלא על אונס!? או מדינה שרוצחים בה ראש ממשלה? או מדינה שרוב התקציב שלה הולך על חינוך הילדים לתרגילי פרט חוליה ולא לתרגילי מתמטיקה? או מדינה שכל הזמן מדברת על העימות הבא כאילו זה ברור שהוא צריך לבוא? עם יד על הלב, אם כל המשפחה הייתה מוכנה לעבור איתכם, ואפילו החברים, הייתם נשארים או עוזבים? 

ויש עוד נתון אחד חשוב שצריך לקחת בחשבון, מה עם אלו שנתנו את החיים שלהם כדי שלך יהיה נעים לשבת בבית קפה ולאכול שקשוקה כנענית בשבת בבוקר, כשאתה עוזב את המדינה שקיבלת מהם אתה בעצם אומר להם שאין צורך, ותודה שהקרבתם, רק חבל שלא שאלתם אותנו קודם כי סידני עושה לנו את זה קצת יותר מסמטאות ירושלים העתיקה, וזה לא פשוט להגיד דבר כזה כי לכל אחד מאיתנו יש מישהו שנתן את חייו באיזו מלחמה, וכל מי שמוותר על המדינה צריך לחיות עם העובדה המאוד לא נעימה הזאת.

רק לפני כמה ימים קראתי כתבה שמתארת איך ישראל הגיעה לשפל חדש במדד השחיתות העולמי, עובדה לא נעימה שמצטרפת לרשימה ארוכה של עובדות שהופכות את ישראל למקום שפחות טוב לחיות בו, אבל יש עובדה אחת על ישראל ששקולה כנראה לכל השאר והיא שישראל היא המולדת שלנו, היא המדינה שגידלה אותנו, רוב האנשים שאנחנו אוהבים נמצאים שם, מה שאומר שהלב שלנו תמיד יהיה שם, אפשר לכתוב פה נתונים יבשים עם הרבה מספרים שאומרים שסידני היא בלי ספק מקום יותר טוב מכל זוית אפשרית, אבל מה הטעם להוכיח את זה כשבעצם אתה מוכן להחליף את הכל בארוחה משפחתית אחת או מפגש קטן עם חברים בבית קפה, אז שהעוכר ימשיך להעכיר והנאמן ימשיך לזכור רק דברים טובים... שניהם ימשיכו לאהוב את המדינה הקטנה שלנו ולא יעזור להם כלום.