מעשיהו זה כאן

יומני היקר שלום... מה חשבתם שאני אכנס לכלא ולא אכתוב איזה בלוג קטן לחבר'ה, בן אדם עובר חוויה של פעם בחיים והוא לא יכול לשפוך קצת את הלב ברשת, החלטתי לכתוב שכולם ידעו שבמשה קצב יש יותר ממה שהתקשורת השקרנית מציגה, קצב הוא איש משפחה למופת שיודע להכין גונדי פרסי אורגינל, קצב הוא אדם רגיש שאוהב לצפות בעקרות בית נואשות, ומאוד אוהב שגילה עושה לו קיצי קיצי לפני השינה, כן, אני בדיוק כמוכם, וגם לי יש צרכים וגם אני רוצה שיחבקו אותי ויגידו לי שהכל בסדר ושהכל חלום רע, ושלא באמת לקחו לי את המשפחה ואת הבית ואת הכבוד ואת המצעים של הרובוטריקים, איך אני אמור להרדם בלי הפלנל שלי? דיי, לא רוצה לשחק, פוס... ס-ו-ה-ר! בניזרי גונב לי את השמיכה!

בניזרי יושב פה לידי ולא מפסיק לקדוח לי במוח על כל מיני הלכות ודינים, מה אמר רבי א' לרבי ב' ולמה בעצם הם התכוונו, והוא יכול לדבר כל הלילה, מצד אחד זה טוב כי גם ככה אני לא מצליח לישון אבל מצד שני, בחיית בניזרי תן להשחיל מילה, יש לי הרבה על הלב, ושם בחוץ אף אחד לא היה מוכן לשמוע, אמרו שאנסתי את א' או את ל' אני כבר לא זוכר, אמרתי להם שזה לא אני ויש לכם טעות, לא האמינו, נשבעתי באימשלי, כלום, אמרו לי שהייתי איגרא ועכשיו אני בירא... אמרתי סבבה שיהיה טובורג. שום דבר, אמרו לי אתה אנס...ככה? אין בעיה, לא מאמינים תשאלו את גילה, אני עושה אהבה רק איתה משנת 69, התחלנו מיד אחרי וודסטוק, תשאלו אותה! אז הם שאלו אותה, אבל היא שתקה, לא אמרה מילה, ניסיתי להזכר מתי בפעם האחרונה גילה אמרה משהו, לא הוציאה מילה אחת מאז שאני מכיר אותה, אולי אכלה משהו מקולקל בוודסטוק. אז אמרתי להם אתם יודעים מה, תשאלו את הבן שלי, יש לו כיפה, אין מצב שהוא לא סוגר לי ת'פינה, שאלו אותו והוא כמו ילד גיבור של אבא אמר הכל בדיוק לפי הספר של הקורס תקשורת, הוא אמר להם "שופכים את דמו" ו-"התקשורת חרצה את דינו"... וכלום, לא רצו לשמוע, אז עכשיו אני פה איתך יא בניזרי, תקוע איתך ועם כל שאר הפושעים האלו, לא יאומן כמה פושעים יש פה, חייבים לעשות עם זה משהו, אי אפשר ככה, אני חושב שיש להם השפעה לא טובה עלי.

מידי פעם אני פוגש אנשים שעושים לי פרצופים מוזרים כאלו, מחייכים וקורצים, חייב להתרגל לקודים של הכלא, היה אחד בוסקילה שחיבק אותי חזק, אמר לי שלא חשוב בכלל שלא נתתי לו חנינה, העיקר שאני פה עם כולם עכשיו, אמר שאני לא צריך לדאוג כי הוא ידאג לכל מה שאני צריך, והוא גם הבטיח לחבק אותי חזק בכל פעם שיהיה לי קשה, הוא אמר שהוא יהיה ממש כמו הדָדִי שלי, בחיי התרגשתי, איזה איש חם בוסקילה, בפעם האחרונה שקיבלתי כזה חיבוק מלא אהבה היה כשסיימתי קורס נשיאים בהצטיינות, אבא שלי חיבק אותי חזק ואמר לי "מויש, אתה פרזידנט! עשית כבוד לקריית מלאכי!" ואני עשיתי אצבע משולשת לשמעון פרס שהתבאס שהוא לא מצטיין קורס, בכל אופן התרגשתי מאוד מבוסקילה, איזה איש נעים, למרות שהיה קצת מוזר, היה לו ריח של בושם בדיוק כמו של גילה, והוא גם היה רך ונעים כמו גילה, בעצם הכל בבוסקילה הרגיש כמו גילה, טוב אולי חוץ מהרגע שהוא תפס לי את החבילה, חייב לארגן לו את הקרם ידיים של גילה...

ובוסקילה הוא לא היחיד, כל יום אני פוגש מישהו שלא נתתי לו חנינה, וזה לא קל כי אלה אין להם תרבות, עומדים מולי בתור לשירותים ושואלים בלי בושה למה בעצם לא שיחררתי אותם, והכי מעצבן, אם אפשר לקבל קצת מהנייר טואלט הנעים שגילה שלחה לי, מה אתה לא רואה שנשארו לי כמה ריבועים אחרונים? תבקש מבניזרי, יש לו הרבה... וכל יום אני צריך למצוא תירוצים חדשים. היה אחד אזולאי, אמרתי לו "אתה יודע מה, אתה צודק, בפעם הבאה שאני נשיא אין מצב שאני לא חונן אותך", וסתם, לא התכוונתי, לא נותן לו שם חנינה, זה פושע זה. ושכבר ממש נגמרים לי התירוצים אז אני מאשים את גילה, אני אומר להם שגילה היא בעצם הגבר בבית ואני לא יכול לזוז מילימטר בלי אישור שלה, והיא, היא לא אוהבת פושעים, היא אומרת שהם לא טובים, יצאו לתרבות רעה. היא ראתה איזו תכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק ומאז לא הסכימה לשחרר אף אחד, אז מה אני יכול לעשות, מה אני צריך להסתבך עם אישתי, אני מעדיף להכנס לכלא על אונס ולא להסתבך עם גילה.

לפני כמה ימים בא אלי שמשון הרב כלאי, אמר לי קצב עם כל הכבוד אין ברירה אתה חייב ללבוש את החליפה הכתומה של האסירים, אמרתי לו תגיד לי אתם השתגעתם? אין מצב שאני לובש כתום, זה ממש לא הולך טוב עם עור הפנים האפור עכבר שלי, אתם רוצים שאני אלבש כתום אין שום בעיה, אני רוצה חגורה חום אדמה ונעליים ורוד פוקסיה, פחות מזה אין על מה לדבר, אני יש לי רפיוטיישן, אני לא יכול ללבוש את השוק בצלאל שלכם בלי איזה טאצ' אישי שיבדיל אותי מכל הקרימינלים פה... אבל שמשון לא ויתר, אתה חייב ללבוש את הסרבל הכתום, אתה לא שונה מאף אחד אחר, אמרתי לו תקשיב לי טוב טוב גירלפרנד ס'תכל לי בעיניים, מה אתה רואה? אמר לי קטרקט, אמרתי לו, בסדר, חוץ מזה, אתה לא רואה עם מי אתה מדבר? אני כבוד הנשיא, יש לי סטנדרטים, אני לא יכול להסתובב חופשי עם הסרבל המזעזע הזה? אפילו לשרים פה לא הייתי נותן ללבוש את זה, מה זה פה קריית גת? אלה כולם וואחשים שם!

לסיכום חברים יקרים, יש לי קצת זמן להעביר פה, בלי גילה שלי, בלי הלשכה והאוטו, בלי העוזרות הפרלמנטריות, כל מה שנשאר לי זה בניזרי המקדחה, סרבל כתום מהקולקציה הפרטית של בוי ג'ורג', וזמן לחשוב איפה טעיתי, אבל אל תדאגו לי, אני אהיה בסדר, תוך שנה שנתיים גג אני יוצא מפה על התנהגות נשיאותית טובה, דופק קאמבק ישר לבית הנשיא.