יום חמישי, 16 באוגוסט 2012

חמודוסיות

אתמול הלכתי לחתונה של דוסים, בת דודה שלי התחתנה עם צדיק, והיא צדיקה בעצמה אז החיבור נראה מושלם ומתבקש. מעבר לכמויות הצדיקים ולאוכל המאוד מאוד כשר היו שם כמה דברים שבעיניים של כופר כמוני נראו סוריאליסטיים קצת ואולי שווים פוסט. אז נתחיל בזה שהחתונה הייתה בנתיבות, עיר ידועה במגוון רחב של דיירים זצוק"לים וגם כאלו שעוד חיים ויושבים טוב בבית גדול עם מרצדס מייבך בחניה ובריכה בחצר. טוב אולי לא בריכה אבל מקווה עם מקפצה בטוח יש שם. אז החתונה הייתה שם בנתיבות, אני מניח שלא סתם נבחר הלוקיישן הזה, כנראה שיש לעיר הזאת משמעות בעיני דתיים, להתחתן שם זאת כנראה סגולה להצלחה, אני אישית הייתי מסתפק בכחולה להצלחה אבל שיהיה. בכלל ברכות קמעות סגולות והילולות זה סטנדרט פה, בכל פינה בעיר אפשר לראות שלטים בסגנון "רוצה ברכה מהמקובל? התקשר עכשיו זה כדאי! בונוס מטורף למתקשרים בין מנחה לערבית! 1800-777-999 (לא בשבת)" בקיצור נתיבות זה רוחניות, נתיבות זה קדושה אמיתית, נתיבות זה לא שינקין... בדרך עצרתי ליד אחת חמודה, ובפרץ של ערסיות שאלתי אותה "תגידי אבא שלך גנן?" עיקמה את הפרצוף ואמרה "וואלה יופי, גנן! מה אתה לא יודע שזה שנת שמיטה עכשיו, יאללה תן גז..." נתתי גז.

חופה וקידושין - אצל הדתיים או יותר נכון הדתיות יש סוג של קדימון לחופה, שם הכלה יושבת יפה ומרוגשת בזמן שכל החברות שלה רובצות סביבה, שרות לה שירים ומזמורי שבת אולי כדי להרגיע אותה קצת לפני החופה. צפיתי מרחוק בקדימון חופה הזה, שבעיני היה נראה בדיוק כמו פעולה בבני עקיבא, מה שלא עזר לקבבונים לרדת לי טוב בגרון, יש לי זכרונות לא טובים מפעולות שבת בבני עקיבא... אבל נעזוב את זה עכשיו, החופה התחילה ולא נגמרה עד עצם היום הזה! אם היה מקצה חופות באולימפיאדה בת דודה שלי הייתה מביאה מדליה בטוח. ארוך ומייגע וחם וכבר אין אוכל בבופה ואתה במילכוד, אתה לא יכול ללכת לשום מקום, ולהשאר זה כבר ממש קשה... לרגע עברה לי מחשבה בראש שאולי כדאי לפתוח לפטופ לסגור קצת עבודה למחר. בסוף לתדהמתי החופה הסתיימה, ואחרי כל המאמץ הזה הגיוני שתרצה לבוא לחבק את הכלה, להגיד מזל טוב... אז זהו שלא, החתן הציע שאני אחבק אותו פעמיים כי באישתו המאוד טריה אסור לי לגעת.

אבל גדלנו ביחד - מידי פעם עובר לידי איזה דוס משודרג עם כל התוספות, חליפה, מגבעת של אינדיאנה ג'ונס, וזקן ארוך ושחור שצומח לצדדים ואומר לי שגדלנו ביחד אז איך אני לא זוכר אותו, אני מסתכל עליו טוב טוב ועדיין רואה גוש שחור שדומה כמו שתי טיפות מים קדושים לגוש השחור שעומד לידו וגם לזה שלידו, הדבר היחיד שמבדיל אותם זה האבזם של החגורה שהוא טיפה שונה אבל חוץ מזה כלום, כמו עוגיות אוריו מסודרות בקופסה. אתה באמת מצפה שאני אזכור אותך? "היינו בכיתה ג' בערך והלכנו מכות בשכונה, מה אתה לא זוכר?" הוא שואל. כן אחי ברור שאני זוכר שהלכתי מכות עם ילד בין תשע עם מגבעת וזקן ... אם הייתי שם על עצמי פאה אפרו, מסכת אב"כ, שמלה של עובדיה עם נצנצים ונעלי בית משובצות של קיפי היית מזהה אותי?

קורעים את הרחבה - דוסים לא רוקדים, דוסים משתוללים. וכמובן שהדבר הכי נחמד בריקודים שזה חמודוסיות יפות ומשוחררות נשלל ממך במחי פרגוד לא חדיר לעין בלתי מזויינת. כמה פעמים שאני עברתי ליד הפרגוד הזה לא זכיתי לבהות לחצי שניה במתנחלת רוקדת בדביקות לשם שמיים... השיא של הערב שלי היה שחמודוסית אחת הלכה לכיוון איזור הריקודים של הבנות וכנראה שהמוזיקה השתלטה על נפשה העדינה ועוד לפני שנכנסה לאיזור המותר יצא לה איזה ריקוד קטן לא רצוני, היא הרגישה שהיא הייתה ילדה רעה ומיהרה לברוח לחברות שלה, שובבה שכזאת. אז בעצם כל סצינת הריקודים מסתכמת בחבורה של גברים דוסים מיוזעים שקופצים בלי שום קשר לקצב כלשהו לצלילי שיר מועדונים מוכר של בריטני ספירס עם מילים ממש לא מוכרות של רבי אברמל'ה כוכב עולה בסצינת המועדונים בבני ברק, בקיצור לא כייף לרקוד בחתונה של דוסים.

חמודוסית אחת מטריפה - ישבה מולי, גבוהה, יפה בצורה קיצונית, נערת גבעות פראית חדורת אהבת הארץ וקידוש השם, דניאלה וייס רק בצעיר ויפה. ישבה ונישנשה סלט... הבחורה הכי יפה בנחיל המתנחלות שהציף את החתונה הזאת. לפחות שלוש פעמים נתקלנו במבט וליותר מכמה שניות, אין לי ספק שעניינתי אותה קצת, מה שלא ברור זה באיזו צורה עניינתי אותה, אולי סתם כי אני חיה מוזרה בחתונה הזאת, ואולי כי היא בחורה והדברים זזים אצלה כמו אצל כל בחורה, ואולי הדבר היחיד שעומד לה בדרך לשיגור חיוך קטן לכיווני הוא אלפי שנות מסורת, משפחה שמצפה ממנה להביא צדיק הביתה, ואחד אלוהינו שלא מרשה לזרוק חיוכים לכל אחד. זה לא צנוע ועלול להוביל לחיוך בחזרה, ומכאן הדרך לשיחה אסורה הוא קצר מאוד, שלא נדע מטומאה... הייתי מת להכנס לה לראש לשניה לבדוק אם המחשבות שלה מלוכלכות כמו שלי.

שורה תחתונה, אני מת על המשפחה הדוסית שלי ובמיוחד על הכלה המקסימה, סתם חבל שאני לא יכול להשתולל איתם על רחבת הריקודים לצלילי המקובל האדמ"ור סקאזי שהרי ידוע שהוא מחולל ניסים בכל הנוגע לשמחת החתן והכלה. ולסיכומה של חתונה... דוסים מזיעים הרבה, דוסיות לא זורמות בכלל, אבל משפחה זה משפחה וראוי לשים צ'ק שמן ולהגיד מזל טוב, גם אם ללא מגע יד אדם וממרחק הלכתי תקני של שניים וחצי אמה.

ותעיף ת'עיניים שלך מהצמה שלי! זה לא צנוע!