בד"ץ ודצה

זה התחיל כשאמא שלי שלחה אותי בפעם הראשונה למכולת של ויקטור להביא כמה דברים, מעבר להוראה הברורה לא לקנות מדבקות של חבורת הזבל, ולא לבעוט בחתולים בדרך, היא גם נתנה הוראה מפורשת לבדוק כל מוצר בדקדקנות ובזהירות, ועל מה אני צריך להיות כל כך זהיר ומדוקדק? לא אם המוצר מכיל חומרים מזיקים, ואפילו לא אם התאריך בתוקף, כי אם כיתוב בשפת הקודש המעיד כי הוא כשר למהדרין למאכל אדם ירא שמיים. במילים אחרות התבקשתי לחפש על כל מוצר כיתוב המעיד כי גם במפעל הזה יושב איש חמוד עם זקן ארוך, מנמנם רוב היום ומחכה שתגיע השעה לחזור הביתה. פעם בכל ירח מלא הוא חותם על מסמך שמאשר שכל מה שיוצא מכאן ראוי לשבת על שולחנו של העובדיה בכבודו ובעצמו, והמרן הרי ידוע כחשדניסט לא קטן... שם זה התחיל, הייתי ילד וחשבתי בדיוק מה שאמרו לי לחשוב.

כשעוד הכיפה הייתה מונחת על ראשי אז עוד קיבלתי את הבדיחה הזאת שקוראים לה כשרות, לא ממש הייתה לי ברירה. בבית הכנסת למשל כל מטח סוכריות שעף לי על הראש ויורט בעזרת כיפת ברזל אל תוך הכיס שלי, עבר בדיקת כשרות קפדנית, ואם חלילה סוכריה לא עברה את מבחן החותמת היא הייתה נזרקת שוב אבל הפעם אל הפח. גם כשאתה ילד ואתה מת לתת ביס בטופי השווה שתפסת בעמל רב, גם אז אתה נוצר את לשונך ונותן לחותמת להחליט בשבילך כי ככה אמרו לך, כי בכל טופי ללא חותמת מסתתר חזרזיר קטן ושובב שיזהם אותך בחטאים ללא תקנה. אתה כבש קטן בעדר של כבשים עם הרבה אמונה בלב ואפס מחשבה רציונלית.

כל העניין עם אוכל כשר התחיל יפה לדעתי כמו כל יסודות המסורת שלנו, הלכה פשוטה וברורה להמנע מלאכול דברים מסויימים מסיבות כאלו ואחרות, מאז ההלכות האלו עברו טרנספורמציה כמו רובוטריק, והסיבה היא מאוד פשוטה, כסף. באו כמה צדיקים עם חוש עסקי מפותח והחליטו שאפשר וכדאי לעשות מהדבר הזה כסף, הרבה כסף, ערמות של כסף... אז הם הקימו את את המאפיה היהודית שבדיוק כמו המאפיה האיטלקית עושה כסף מעקרון הפחד מהלא נודע. אם לא תשלם לאיטלקים הם ישרפו אותך חי ביחד עם העסק שלך, אם לא תשלם לבד"ץ במקרה הטוב הילדים שלך ישארו רעבים, במקרה הרע אתה וכל זרעך אחריך תשרפו באש הגהינום, בקטנה.

אמא שלי הגיעה לא מזמן לביקור בסדום פינת עמורה (פלורנטין) סוף סוף אחרי שנים של העדרות מכוונת. היא באה עם אחותי הכשרה והחסודה, שתיהן ישבו ולא נגעו בשום דבר. עשיתי כמה טלפונים להזמין להן משהו לאכול אבל כמו שתיארתי לעצמי לא מצאתי אפילו מסעדה אחת כשרה בכל האיזור. וזה לא שיש לי חוות חזירים בבית ואפילו לא שרימפ ורוד אחד במקפיא (בדיוק נגמר). עדיין, כדי לא ליפול לתהומות הגהינום הן ישבו והתייבשו לאיטן, תוהות אני בטוח האם יש הלכה מפורשת לשאיפה של אוויר שהתערבב בו אוכל לא כשר, האם מותר לנשום אותו? והאם בכלל מותר לשבת על ספה שלא גזרו ממנה מעשר.

מה כל כך מעצבן אותי בסיפור הזה? אז הנה כמה דברים קטנים: מעצבן אותי שצריך לשלם כל כך הרבה כדי לקבל אישור שלבשר שאתה מוכר הייתה פרסה לפני שמעכו אותו לכדי סטייק. מעצבן אותי שהאיש עם הזקן בא לשתי דקות בשבוע, עושה צחוקים, מספר בדיחות גסות ומרביץ חתימה על הנייר, אה כן ומקבל משכורת שמנה בשביל האוויר שהוא מוכר. מעצבן אותי שהאדם הפשוט שרוצה להתפרנס ולא יכול לשלם בוחטות של כסף למאפיונרים האלו לא יצליח למכור כלום כי רוב האנשים במדינה שלנו צריכים את האישור המטופש הזה. מעצבן אותי שאמא שלי באה לבקר ואני לא יכול לקחת אותה למסעדה כמו בן אדם, אני אפילו לא יכול להכין לה כלום בבית שלי כי בכלים שלי גם שחטתי את הגדי וגם שתיתי את חלב אימו. אז עכשיו הכלים כולם טריפה והדבר היחיד שאפשר לעשות איתם הוא לקבור ולקוות שלא יצא משם שד טסמני נגוע בכלבת.

לחבר שלי יש בית קפה וגם לו יש אישור ממוסגר שמעיד שהוא פראייר מוחלט, על שום מה פראייר תשאלו, אז הנה, פעם בחודש מגיע אליו הרב א.ש (השם האמיתי שמור בתחת שלי בתוך פתק צהוב) והאדון המזוקן והאדיב אגב, אפילו לא נכנס למטבח לשניה, הוא בא, אומר שלום ולוקח צ'ק שמן במעטפה לא כולל עוד קצת טיפ מזומן בשטרות לא מסומנים (נשבע בחיי). החבר שלי יכול בקלילות להחליף את כל התפריט שלו לשרצים משוקצים, ואתם אלו שבאמת חשוב להם אוכל כשר נטו תאכלו את השרצים האלו בהנאה, ולא תחשבו לשניה על רב הרפאים הזה שבא ונעלם בלי באמת לבדוק מה תאכלו לבראנץ'. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מרגישים בטוחים, אם יש לזה ריח של בייקון זה כנראה בייקון, ואם אתם לא יודעים איך בייקון מריח תעשו גוגל.

אין לי בעיה עם אוכל כשר ובטח שאין לי בעיה עם אנשים שמחליטים שזה הקטע שלהם בחיים, אמא שלי למשל. יש לי בעיה גדולה עם השיטה הרקובה הזאת, צדיקים מאפיונרים שעושים כלום בשם השם ומקבלים על זה ערמות של כסף.

פוטושופ - אילה גזינסקי