היית שקטה כשפגשתי אותך במסדרונות של מרקורי,
קראתי לך "חרישית", היית שקטה כשקנית לי את קערת הקורנפלקס ששינתה לי את
החיים, לא אמרת כלום כמעט כשחיבקתי אותך במעלית ועזבתי שניה לפני שהיא נפתחה, שלא
יגלו אותנו, היית שקטה מאוד כשחתכתי לך ריבועים מושלמים של שניצל ב"לחם יין"
ושמתי בקצה הרחוק של הצלחת, קרוב אלייך. היית שקטה ומאושרת כשכתבתי לך פתק מקופל לכל
שעה כשלא הייתי בעבודה, שתרגישי שאני שם, היית שקטה כשישבנו בספסל שכבר לא קיים ב"בני
עטרות" וחלמנו להיות ביחד, היית שקטה ויפה כשלבשת את השמלה הסינית שלך, היית
שקטה כשעמדנו במרפסת בעבודה ואמרתי לך שאני כנראה אוהב אותך.
היית שקטה כשאמרת לי שאת עוזבת אותו ועכשיו זה
רק את ואני, היית שקטה ומושלמת כשהתעוררנו בפעם הראשונה ביחד, היה לך ריח של אושר
ולא רציתי לצאת מהמיטה, כעסת עלי בשקט כשלא פיניתי לך מספיק מקום בארון, היית שקטה
כשהלכנו יד ביד ברחוב בלי להסתיר, היית שקטה כשקיבלת אומץ והלכנו לקנות לך מכשירי
שמיעה באיבן גבירול, היית שקטה ומתוקה כשהלכת איתם בפעם הראשונה מסתירה עם השיער, היית
שקטה כשישבת שבוע שלם בבית חולים, עצובה, חיכית לי בשקט שאבוא לבקר, היית שקטה
כשעברנו לדירה יותר גדולה ושיפצנו אותה ביחד, היית שקטה וצמאה ביום כיפור והרכבת
את הפאזלים המטורפים שלך.
היית שקטה כשנסענו ליוון, שקטה מידי, שקטה
כששכרנו אוטו דפוק ולא מיני קופר כמו שרצית, כשנסענו לגרמניה היה לך קר והיית שקטה,
שקטה כשלא רציתי לבוא איתך לניו יורק בפעם הראשונה וגם בשניה, היית שקטה ב"אורנה
ואלה" כשיצאתי לעשן אחרי שלא נגעתי שנה בסיגריה, מאוד לא אהבת את זה ועדיין
היית שקטה, היית שקטה כשהיית לבד במיטה למרות שרצית אותי לידך, היית שקטה כשהלכנו
לאותן המסעדות ואכלנו את אותן המנות, היית שקטה כשהשגרה השתלטה לנו על החיים.
היית שקטה כשעשיתי את כל הטעויות האפשריות,
הטעויות שהרחיקו אותך ממני, היית שקטה כשנתת לי לחזור לעשן והיית שקטה כשהתעצבנתי
בלי סיבה טובה, וכשיצאתי לבד עם חברים ואת נשארת לבד בבית גם אז היית שקטה ולא
אמרת כלום, היית שקטה כשהיית צריכה אותי ואני העדפתי לעשות דברים אחרים, לא אמרת
כמעט כלום, ואני אם לא אומרים לי אני לא מבין.
היית שקטה כשהורדתי אותך בטיפול הזוגי והמשכתי
הביתה, בכית במיטה בשקט, היה לך רע ולא הבנתי למה, היית שקטה ומבואסת שלא עשיתי
מספיק שההורים שלך יאהבו אותי, היית שקטה כשאמרתי לך שיש לי חלום לנסוע לאוסטרליה
ולא לחזור, היית שקטה גם כשידעת שאת לא מתכוונת לבוא איתי, כל כך שקטה שבאמת חשבתי
שנחיה לנו שם ביחד, היית שקטה כשהבאתי לך טבעת מאוחר מידי, כל כך שקטה שבאמת חשבתי
שיש לה משמעות בעינייך, לא אמרת כלום כשביקשתי ממך להיות איתי עד שנמות, היית שקטה
כשקניתי כרטיס וארזתי את המזוודה האדומה שלי.
היית שקטה ודומעת כשהחזקתי אותך שם על המדרכה
בזמנהוף שניה לפני שנסעתי, ידעת שזה נגמר פה ולא סיפרת לי, שקטה. היית שקטה כשהודעת
לי שיש לך מישהו אחר וקרעת לי את הלב, היית שקטה מידי כששלחתי לך אין ספור מכתבים
וביקשתי לחזור הביתה, היית שקטה מאז ועד היום, השקט הזה שלך לא חלק ממני עוד.
לכי קיבינימט את והשקט שלך.
צללתי לך בבלוג
השבמחקאני אישית תמיד שנאתי את השקט שלו ...ומאז אני לא אוהבת שקט ובכלל נשמע שאתה אתם של תקשורת עם השקט דיי קשה לתקשר?? יותר קל לחלום ולא ברור מי חלם יותר ומי פחות ...
במוזיקה הישראלית יש משפט משיר: " השתיקה שלך רועמת" ובהרחבה -- תגידי שאת מתכוונת. השתיקה שלך רועמת. איזה יום עצוב. שלמה ארצי ...
ויכול להיות שאתה לא מבין שתיקות כי לא לימדו אותנו בבית הספר איך לפענח שתיקות שכאלו, וגם ההורים לא נתנו לנו את הכלים המתאימים... והשתיקה הזו נראה לי היתה רועמת עוד שם במסדרונות( מי אני שאדע בעצם) אבל כששומעים שקט כזה המון זמן.. נראה לי שבסוף צריך להבין אותו - הוא לא השקט שלך - הוא לא מתאים לרעש שבך חפש שקט אחר קצת יותר רועם שיתנגן איתך יחד, שישיר לך כשהוא חושב שאתה טועה ואולי גם ינגן.
היא מצאה לה מקום אחר לעשות בו שקט החלק שנשאר בך צריך רק צליל נכון בשביל להשתחרר אבל אולי גם אתה צימחת שיער על האוזניים ?? תעיר את הפיטר פן שבך :) אני אישית תמיד חשדתי בשקט ...שיהיה לך רעש איכותי - טינקרבל