לאחרונה יוצא לי לשאול את עצמי האם אני מהטובים או שאולי אני מהרעים, ברצינות אני שואל, מי הטובים ומי הרעים? אנחנו מעדיפים לחשוב שאנחנו אנשים מוסריים שבדרך כלל לא עושים רע לאף אחד אנחנו הולכים לעבודה בשקט, משלמים מיסים בשקט לא גונבים לאף אחד ולא חוצים את הכביש באדום, אנחנו חייבים להיות מהטובים, לא? אין מצב שאנחנו מהרעים, אלה יושבים בכלא, אלה עושים עליהם כתבות בכלבוטק, אלה אין להם מוסר ואין להם עקרונות בחיים, גדלו חרא, אף אחד לא לימד אותם איפה נגמר הטוב ואיפה מתחיל הרע, הם הרעים ללא צל של ספק וכל דבר אחר מהם חייב להיות טוב, מסקנה אנחנו הטובים, או שאולי לא...
מסתבר שיש הגדרה מדעית לרוע: רוע מתבטא בסוג אישיות אנטי חברתית המכונה סוציופת, הסוציופת מאופיין בהתנהגות קיצונית, חוסר מצפון, או אי יכולת לגלות אמפתיה, ריסון עצמי, או לחוש חרטה, בשל נזק שהוא גורם לאחרים.
השאלה אולי צריכה להיות קצת אחרת, האם הדברים הלא טובים שעשיתי בחיים (וכולנו עשינו) הופכים אותי לאיש רע בהגדרה? ועשיתי כמה דברים שאני מתחרט עליהם, דברים שאם הייתי רואה אחרים עושים אותם הייתי בטוח אומר איזה אנשים רעים עושים כאלו דברים, אני מדבר על לפגוע במישהו בצורה קשה, לגרום לו לסבל נורא, יש אחד כזה שאני יודע שהשנים שעברו השכיחו ממנו את הפרצוף המרושע שלי, ועדיין אני מרגיש אשמה שהעזתי לפגוע בו בלי לחשוב על התוצאות בלי לתת למצפון שלי להציק לי יותר מידי, אני מרגיש אשמה ששכנעתי את עצמי באותו הזמן בכל מיני תירוצים שהכל בסדר שאני לא באמת פוגע בו, ופגעתי חזק וראיתי את הפגיעה רק בפרספקטיבה של זמן, והיום אני מצטער על מה שעשיתי, היום אני רואה את הנזק שעשיתי. אם אני מסוגל לפגוע במישהו כל כך חזק בשביל הנוחות הפרטית שלי אני כנראה איש רע, ואני לא קונה את השטות הזאת שאם אתה מביע חרטה אמיתית אז הכל בסדר, שום דבר לא בסדר בצד הנפגע לא משנה כמה אתה תצטער, הצד הנפגע יכול אפילו לוותר על הכעס שלו, עדיין אתה לא תוכל להחזיר לו את השעות והימים של הסבל שסבל רק בגלל שאתה לחצת על הכפתור הלא נכון.
לפני כמה שנים החלטתי שהדיבר השביעי לא כל כך מדבר אלי אז לקחתי אותה ממנו למרות שהוא אהב אותה מאוד, ולמרות שהם היו ביחד המון זמן, ולא הייתי צריך לעשות את זה, הייתי צריך לשמוע לקול הקטן מאוד שאמר לי לא לעשות את מה שאני לא רוצה שיעשו לי, הקול הקטן היה קטן מדי ובשלב מסויים איבדתי אותו וחשבתי רק על עצמי ועל זה שהאהבה הזאת מצדיקה הכל, אז בכל זאת לקחתי אותה, עכשיו אני מכה על חטא אבל עכשיו מאוחר מידי, הכאב כבר נגרם, ככה זה כשאתה רע, אתה גורם כאב לאנשים טובים שלא מגיע להם... אז אם חייבים לחלק את העולם לטובים ורעים, אותי לא תמצאו באיזור של הטובים.
רוב האנשים שאני מכיר לא היו עושים את מה שאני עשיתי, רובם היו מתעשתים לפני מעשה ומבינים שזה פשוט אסור, יש דברים שפשוט לא עושים, לא מנסים להצדיק את הפגיעה או לטשטש אותה כאילו היא לא באמת קורית, הם האנשים הטובים, אלה שמסתפקים במה שהחיים מביאים להם ביושר בלי לקחת מה "ששייך" למישהו אחר, ואני יודע שאף בן אדם לא שייך לבן אדם אחר, אין פה עניין של בעלות, עדיין כשאתה לוקח למישהי את הלב היא כנראה תבוא אחריך והוא כנראה ישאר לבד.
לאחרונה גובר בי הצורך להתנצל על דברים שעשיתי, אני מניח שזה מגיע כי הרגשתי על בשרי את עוצמת הפגיעה, ובעקבות כך הבנתי הרבה יותר טוב איזה סבל גרמתי, אני לא חושב שאני אתנצל ממש בפניו של אותו אדם כי אני באמת לא חושב שאני ראוי לסליחתו, אני במקומו לא הייתי סולח לעולם על פגיעה שכזאת, גם אם הוא במקום אחר עכשיו, אני בטוח שהוא זוכר את זה מידי פעם וחושב מה היה קורה אם לא הייתי נכנס לתמונה, אם לא הייתי דוחף את האף שלי לאן שאסור לי, אז שנינו היינו במצב יותר טוב, הוא היה נשאר עם מה שמלכתחילה היה שלו, ואני לא הייתי צריך לחיות עם המצפון שלא מניח לי, מצפון שעדיין מציק אחרי שנים וספק אם איי פעם ישתחרר.
אז מי רע ומי טוב? מי שהורס בית שניה לפני שהוא מתחיל חייב להיות רע, לא? מי שבגללו משפחה שלמה פוטנציאלית לא התממשה חייב להיות רע, יכלו להיות שם ילדים קטנים עכשיו ובמקום זה אין בית ואין משפחה, וכל זה בגלל החלטה אומללה שאני לקחתי לפני כמה שנים, מי נתן לי את הזכות להחליט את ההחלטה הזאת שתשנה את מהלך החיים של כמה אנשים, מי נתן לי את הכח הזה לבטל ככה משפחה רגע לפני שהיא מתחילה? נכון שאני לא היחיד שלקח את ההחלטה הזאת, אבל עדיין יכולתי להשפיע עליה לטוב או לרע, ועשיתי את הדבר הלא נכון.
לא שאני מחפש איזו מחילה מהסוג הדתי, אני לא חושב שיש איזה משפט שאני אמור להגיע אליו בסוף, אני כן מחפש איזו הקלה במצפון, איזה שחרור שלא ממש מגיע לי ובכל זאת אני מבקש אותו. לפי ההגיון המשונה שלי אם אני אעשה מספיק מעשים טובים, אולי יהיה איזה איזון שקצת ישחרר את המצפון מהמעשים הרעים שעשיתי, איך מעשה טוב אחד ישנה תוצאות של מעשה רע אחר? לא ברור, אבל אני לא רואה אפשרות אחרת.
אני לא יכול להחזיר לו אותה, נכון?
יש לך מצפון, והוא מטריד אותך כבר שנים על משהו רע שעשית...זה אומר שאתה לא רע.
השבמחקכולם עושים טוב ורע (בכוונה או שלא בכוונה) כי כולנו בני אדם, מה שחשוב הוא מה מנחה אותך בחיים.
אני בטוח שהמצפון הנחה אותך ללכת בדרך "של הטובים"...תקשיב ללב שלך.