דפיד טומס

אני לא חושב שיש מישהו בעולם הזה שלא רוצה להרגיש מיוחד, להרגיש שהוא לא כמו כולם, שהוא אחר, שיש בו משהו שאין לאחרים, לאו דווקה יותר טוב מהאחרים, פשוט שונה, זה יכול להיות ממש מתסכל להיות בדיוק כמו כל האנשים בסביבה, להראות אותו דבר, להתנהג אותו דבר אפילו לחשוב אותו דבר, אני יכול להגיד רק על עצמי שאין מצב שאני אהיה כמו כולם, זה יכול להרוג אותי, אני חייב שיהיה משהו שונה, אז אני מנסה להתלבש קצת אחרת, ואני מנסה להיות קצת יותר ישראלי פה בגולה, אני מנסה להוציא את הצד החיובי של הישראלי כמובן, שהוא... לא חשוב, בכל אופן אני מנסה לא להתנהג בדיוק כמוהם ולהפוך להיות עוד אחד בנחיל האנשים הדומים להחריד שאני רואה כל יום ברכבת התחתית, חנוטים בחליפת הוגו בוס, ג'ל בשיער, ונחמדות מוגזמת של דיילת אוויר.

אני לא יודע כמה אנשים רואים את הסדרה Little Britain, תכנית בידור בריטית, בוטה, גרוטסקית, משפילת מיעוטים, לא פוליטיקלי קורקט לחלוטין, אבל... קורעת מצחוק!!!, מומלץ ביותר לצפות ולו רק בשביל דמות אחת שלדעתי אחראית להצלחת הסדרה כולה, "דפיד טומס", שמעבר לבדיחה הגדולה שהיא, היא דמות שמוכנה לעשות הכל כדי להיות מישהו מיוחד, דמות שלא מוכנה לקבל את העובדה שיש עוד דמויות בדיוק כמוה, וכמובן שעושה את זה בצורה מאוד מצחיקה ובוטה, ובעצם מקצינה את הצורך הזה שיש לכולנו להיות מיוחדים, לא רוצים לדעת שיש עוד אנשים בדיוק כמונו שנראים אותו דבר ומתנהגים אותו דבר, ואם יש צורך אז נשתנה ונהיה שוב מיוחדים. בכל אופן, דפיד טומס הוא הומוסקסואל מוקצן במיוחד רחמנא לצלן לא עלינו, ויש לו מנטרה שהוא חוזר עליה בכל הפרקים, "אני הגיי היחיד בכל הכפר", בכל מערכון מופיעים עוד ועוד גייז כמוהו אבל הוא לא מקבל את זה ומתעצבן שכולם "מתחזים" לגייז, מבחינתו הוא היחיד בכל הכפר ואסור לאף אחד לקחת ממנו את היחודיות הזאת, פשוט גאוני, כדאי מאוד לראות.

דפיד טומס

כמובן שאתה לא יכול להיות מיוחד כמה שאתה רוצה, יש הרבה מאוד מגבלות, המגבלה הראשונה היא החוק היבש (שלא נרטב אף פעם), אם ממש בא לך ללכת עם חוטיני עם נצנצים באמצע הרחוב (כמו דפיד טומס) אז החוק היבש קובע שאתה לא יכול לעשות את זה, סבבה שאתה רוצה להיות מיוחד אבל יש ילדים קטנים ברחוב. זה יכול להיות גם מגבלה חברתית\דתית\קהילתית, נניח שאתה גר במאה שערים וממש בא לך להיות מיוחד ביום כיפור, מה יש פעם אחת, אז במקום ללכת לבית כנסת כמו כולם אתה עושה על האש בחצר כולל שרימפס במרינדה ובשר לבן בטריאקי... קח בחשבון שיש מצב, לא בטוח אבל יש מצב, שאנשים לא יקבלו את זה באהבה רבה... (כשאני אומר אנשים אני מתכוון בריונים דוסים רעבים שלא התקלחו שבוע, וכשאני אומר באהבה רבה אני מתכוון לעצמות שבורות) בקיצור אתה יכול לנסות להיות מיוחד אבל אתה חייב לקחת בחשבון את כל המגבלות שיש לחברה שלנו להציע, אפשר להיות מיוחד ועדיין להחשב נורמלי, צריך לדעת שזה בא עם תג מחיר שלפעמים הוא יקר מידי.

מגבלה נוספת היא שאתה צריך לקחת בחשבון את חוסר האיזון (דיסוננס) שאתה יוצר כשאתה מופיע בחברה בצורה לא סטנדרטית, או שאולי אתה נראה כמו כולם אבל צורת ההתנהגות שלך שונה דרמטית, ליצור דיסוננס אצל אנשים בדרך כלל לא מתקבל בקלילות, לאנשים יש קטגוריות בראש, ודקה אחרי שפגשו אותך קיבלת פתק צהוב עם קטגוריה אחת ישר למצח, כשהתחלת להיות מיוחד מקומך בקטגוריה הזאת כבר לא כל כך מתאים מה שמצריך להזיז אותך משם, אנשים לא אוהבים את זה, הם מעדיפים שתשאר שם ולא תשנה להם סדרי עולם, אתה נמצא בקטגוריה שלך, שמנו אותך שם מסיבה מסויימת, אנחנו יודעים איך להתייחס אליך בדיוק, ואל תערער את זה בבקשה... לדוגמא, נניח שאתה רואה בחורה מדהימה ברחוב שלך כל בוקר בדרך לעבודה (היפוטתית), ונגיד שאתם מחייכים אחד לשניה לפעמים... סבבה, נראה טוב, יש תקווה... אם תראה אותה בוקר אחד הולכת יד ביד עם... נגיד עוד בחורה... תצטרך להוציא אותה מקטגוריית "כבר מתחיל איתך" ולהעביר אותה לקטגוריית "לסביות שכונתיות", או אפילו לקחת את הפתק הצהוב בחזרה.

וכמו לכל דבר יש גם צד שני, ואכן יש משהו טוב בלהיות כמו כולם, יש משהו מרגיע בזה, כאילו אתה לא יכול לטעות, אם כולם עושים את זה, אז הכל בסדר, אם אתה הולך בזרם הסיכוי שתעשה טעויות הוא קטן מאוד. וגם אם טעית, כולם טעו יחד איתך, וזה קצת יותר טוב מלטעות לבד, לא? צרת רבים חצי נחמה (שונא את המשפט זה). לסיכום, להיות מיוחד זה צורך, כנראה צורך מוגבר בתשומת לב, ותשומת לב זה משהו שכולנו רוצים גם אלו שלא מודים בזה, חלקנו פשוט לא יכולים לחכות שישימו לב אלינו, אז אנחנו זורקים להם את זה ישר לפרצוף, בדיוק כמו דפיד טומס שאפשר לאהוב אותו, או לקבל בחילה ממנו, אבל מה שבטוח זה שאי אפשר להתעלם ממנו.

סרטון אחד שווה אלף תמונות, אז הנה אחד שיעשה לכם את היום (לא מומלץ לבעלי קוצב לב, דתיים, או הומופובים)