עוזי נגד אוזי

הלם תרבות: "תגובה הנעה מהשתוממות ועד סלידה כלפי יסוד תרבותי לא מוכר, נוכח הבדלים בין תרבותיים".

שלושה שלבים עיקריים בהלם תרבות: התרגשות, תסכול והסתגלות - אני מניח שאני עדיין בשלב הראשון של ההתרגשות, בשלב של התסכול לא הייתי כותב, הייתי מתעצבן, והשלב של ההסתגלות מגיע אחרי שנתיים שלוש לפחות, אם אתה מצליח להשאר שפוי עד אז.

התרגשות: "יו... איזה חמודה עם המבטא האוזי שלך..."

תסכול: "אה...סליחה, לא הבנתי...מה...תגידי שוב...מה זה...אקסקיוז מי...אקס..."

הסתגלות: "שמעתי אותך, לא הבנתי, שלום"

הבדלי תרבות זה נושא מרתק שתמיד עניין אותי, כמובן שאם הפוסט הזה היה על סין רשימת ההבדלים התרבותיים הייתה מאוד ארוכה (מי אמר פודל בטריאקי ולא קיבל), עדיין לאוסטרליה יש הרבה מה להציע, עדיין אני מוצא את עצמי משתומם לפחות פעם בשבוע על איזה הבדל תרבותי כזה או אחר שנתקלתי בו או שנתקל בי, ההבדלים בין הישראלים לאוסטרלים הם לא כאלה דרמתיים, אף הבדל תרבותי לא הגיע עדיין לרמה של הלם תרבות, עם זאת יש מצב לכמה דברים שקורים באוזי לנד ולא סביר שיקרו בעוזי לנד...קבלו רשימה חלקית ביותר.

לדוגמא כל פעם שתלך לקנות משהו בסופר הקופאית תשאל אותך מה שלומך, שזה נחמד, אבל אם תשאל אותה מה שלומה בחזרה תקבל מבט תוהה ולא מבין מאיפה השאלה הזאת הגיעה, כמו כן שאר הקונים יסתכלו עליך עקום כי אתה לא יכול לעכב את התור עם השאלות המטופשות שלך, לקח לי קצת זמן להבין שפשוט צריך להגיד "בסדר, תודה" וזהו, מאיפה שאני מגיע אם מישהו שואל אותך מה שלומך, אתה שואל אותו בחזרה גם אם זה לא מעניין אותך באמת, מתוך נימוס, מצד שני, מתי בפעם האחרונה קופאית בישראל שאלה אותך מה שלומך, או אפילו חייכה אליך, אם היא כבר פותחת את הפה עמוס המסטיקים שלה זה בשביל לשאול במבטא סיבירי כבד אם רצה מבצע קנית 2 מגבונים זה טוסיק קיבלת מדפסת זה לייזר חינם...נו רצה???

או הדבר הבא שאני עדיין לא בטוח אם הוא תופעה נקודתית או משהו באמת מקובל פה באוסטרליה, אנשים תוקעים גרפסים חופשי ליד אנשים אחרים, ואני לא מתכוון לגרפסים מנומסים כאלו עם היד על הפה, אני מתכוון לכאלו עם מנגינה, כאלו שאורכים יותר משלוש שניות, כאלו שילדים בבית ספר עושים כדי להגעיל את הילדות, עכשיו, אני באמת לא רוצה להגיד משהו לא מדוייק, אבל זה קרה לי דיי הרבה פעמים עם אנשים נורמלים ולא שיכורים, אני מניח שיש איזו הסכמה כאן שעדיף להוציא מלהשאיר בפנים, ואם כבר מוציאים אז למה לא להודיע לכולם שסיימנו לאכול ושמערכת העיכול מתפקדת יופי...

עוד הבדל תרבותי שבעיני הוא פשוט מבורך, העניין של לעמוד בתור ולא להיות במוד של תקיפה מחשש שמישהו יעקוף אותך חלילה, זאת לא קלישאה, אנשים פשוט לא עוקפים פה, אף פעם, לא משנה כמה התור ארוך או כמה הם ממהרים, אני זוכר את הפעמים הראשונות שעמדתי בתור כאן והבנתי שאין צורך לחפש את העוקפים כי פשוט אין כאלו, וזה הבדל תרבותי מהמדרגה הראשונה שכמובן נובע מהכרה שזמן של אנשים אחרים לא פחות חשוב מהזמן שלך, מה שממש אי אפשר להגיד על ישראל לצערי, ארץ עוקפת עומדיה.

הדבר הבא זה ממש מדהים, אתה יושב בחוף, עמוס אנשים מימין ומשמאל, ושקט כמו גן עדן, זה ממש מוזר לראות את זה בפעם הראשונה, כאילו שאתה יושב בספריה ומישהו שפך פה הרבה חול, כאילו אתה רואה סרט של חוף ומישהו הנמיך את הסאונד, החוף מלא ילדים אבל הם לא צורחים אחד על השני, פשוט משחקים בשקט, כולם פשוט נהנים מהחוף בלי להפריע אחד לשני, בלי להעיף עליך חול, בלי לחרפן אותך עם רעש מונוטוני של מטקות, ובטח בלי טרקטורונים שחוצים את החוף ברעש כאילו זה מסלול מרוצים. תרבות חופים מדהימה בקיצור, אה וכמעט שכחתי את הטופלס גירלז שמוסיפות המון לתחושת השקט והרוגע בחוף.

לא מזמן הלכתי עם כמה חברים לברביקיו באיזה חוף (חוף אחר), היו שם מנגלים חשמליים ציבוריים שכולם יכלו להשתמש בהם, פשוט לוחצים על כפתור והמנגל מתחמם, תענוג, לא צריך להסחב עם כל הציוד מהבית, מבחינתי הדבר הקטן הזה מסמל הבדל תרבותי משמעותי ביותר, רכוש ציבורי מחזיק מעמד באוסטרליה, בארץ אין שום סיכוי שהמנגל הזה יעבוד יותר משבוע, כי בארץ לא מכבדים רכוש ציבורי, כמעט לאף אחד בארץ לא אכפת מהבן אדם הבא שאמור להשתמש במנגל הזה, נכון או לא? אפילו אני, מודה, כשסיימנו להשתמש בו רציתי ישר ללכת לאכול בלי לנקות אחרי, לקח לי רגע להזכר שאני לא בפארק הירקון, זה לא יום העצמאות, ופה לאנשים באמת אכפת מאנשים אחרים!

והדבר האחרון שהפעם לשם שינוי הוא לגמרי לטובת ישראל, לאוסטרלים יש הרבה מה ללמוד מהישראלים בכל הנוגע להכנסת אורחים, בסביבה הקרובה שלי בארץ יודעים איך לתת לאורחים להרגיש בבית, המשפחה שלי תמיד קיבלה אנשים בזרועות פתוחות, כל מי שאני מכיר בארץ יודע לקבל אורחים ולתת להם הרגשה טובה, מה שאני לא יכול להגיד על האוסטרלים, אני כבר דיי הרבה זמן פה וההזמנות היחידות שקיבלתי היו ממצרי אחד, שוויצרית אחת, וכמה ישראלים, אתה יכול להיות חבר של מישהו, נגיד בעבודה, והוא לא יזמין אותך בחיים לדרינק עם חברים שלו בערב, או לארוחת ערב עם המשפחה שלו, לפעמים אתה צריך קצת הרגשה של בית, ואת זה אתה לא תקבל מהאוסטרלים, הכנסת אורחים זה פשוט לא הקטע שלהם.

אני ממש מתגעגע הביתה...(31)

מה הסיכוי לשלט כזה בתל אביב?