הדחקות בע"מ

אחד ממנגנוני ההגנה של הגוף שלנו הוא יכולת ההדחקה, להעביר דברים מזיקים ומפריעי שגרה לחדרים קטנים ואפלים במוח שקוראים להם תת מודע, לפעמים בלי הדחקה פשוט אי אפשר להמשיך, לפעמים הכאב הוא כל כך גדול שלחוות אותו זאת בכלל לא אופציה שאפשר לקחת בחשבון, וזה מה שכל כך טוב בהדחקה, היא מאפשרת לך להמשיך לחיות כרגיל בלי הפרעות, היא מאפשרת לך "לשכוח" דברים שעלולים לשבש את החיים שלך כל כך. אבל כמו שהיא טובה וחיונית ככה היא גם מסוכנת, ככל שהתת מודע שלך מלא בשלדים ככה יותר קשה לך להשאיר אותם שם, הם תמיד ינסו לצאת החוצה לנשום קצת אויר מודע, בדרך כלל מחניק שם בתת מודע, זה בערך כמו לנסות לסגור את המזוודה אחרי שדחפת אליה את כל הדירה שלך, מוקדם או מאוחר הרוכסן יקרוס תחת הלחץ וההתפרצות תגיע, ואז לא יהיה כייף.

ההדחקה הכי רצינית שתופסת הכי הרבה מקום בתת מודע היא הדחקת הריקנות, הריקנות יכולה לבוא משני דברים עיקריים, הדבר הראשון אם היה לך משהו טוב ואיבדת אותו, הדבר השני היא התחושה שאין לך מטרה טובה לחיים, ריקנות נו, חור גדול בנשמתך שאם לא יתמלא במשהו אז יהיה רע מאוד. אז אם הריקנות קיימת בחייך, כדי להמשיך לחיות ללא מטרה אתה צריך הרבה אנרגיית הדחקה, כי מי יכול להמשיך לחיות ללא מטרה ראויה, מי יכול להמשיך לחיות אחרי שהיה לו הכל ואיבד את הכל ככה בלי להתכוון, תחושת הריקנות הזאת חייבת להידחק עמוק עמוק ובמקומה צריכים לבוא זיופים קטנים שעושים את החיים הרבה יותר קלים, הרבה יותר מתאפשרים, ולפעמים, רק לפעמים קצת יותר שמחים, אתה חייב לצייר תמונה יפה ומזוייפת של המציאות שלך, לתמונה האמיתית אין מקום, התמונה האמיתית תוביל אותך למקומות לא נעימים בכלל.

Fake it till you make it

כמובן שקצת עשיתי התאמה של המושג הדחקה כי במובן הפסיכולוגי נטו הדחקה לא כל כך קשורה להחלטה שלך להדחיק דברים, במובן הזה אין לך שליטה על מה יודחק ומה לא, זהו מנגנון אוטומטי שפועל במקרה של אי יכולת עיכול של המציאות, למשל אם כילד הלכת לבקר בקיבוץ וראית חקלאי נחמד מזריע את הפרה שלו (כל היד בפנים), יש מצב שתעדיף שהאימג' הזה לא ילווה אותך כעוד זכרון מתוק מהילדות, תרצה או לא ההדחקה תבוא ותגן עליך מפני המראות הקשים. מפחיד לחשוב שאולי יש לנו בראש איזה מאגר של סרטי אימה מציאותיים שרק מחכים לטריגר הנכון כדי להציג את אימתם ולשבש לנו את החיים.

עוד מנגנון הגנה שלא נרחיב עליו את הדיבור הוא "הכחשה", בגדול גם לו יש תפקיד יחסית חשוב והוא עובד יד ביד עם ההדחקה, התפקיד שלו ברור, להחליף את המציאות במשהו אחר שיהיה יותר מתאים לעיכול, למשל או גנבו לך את האוטו ואתה מאוד אהבת את האוטו הזה, מנגנון ההכחשה יצייר לך תמונה קצת אחרת של האוטו הגנוב, אולי הוא לא היה כזה מוצלח, בטוח יש יותר טובים ממנו, והוא באמת התקלקל לפעמים, בקיצור חרא אוטו, והכל בשביל לעכל את האובדן יותר בקלות, כי אם הוא היה כזה חרא אוטו אז אולי האובדן הוא לא כזה נורא, זה עובד, וזה חיוני ביותר.

כאן מגיע טוויסט בעלילה... לפעמים בלי לשים לב אתה עושה בדיוק את ההפך, ואתה מביא את הדברים הקשים ביותר לחזית המודעות שלך, ולא רק זה, בנוסף אתה עושה אידאליזציה לדברים שלא תמיד היו כל כך טובים, ופתאום הם מושלמים, וזה רק בשביל להעצים את תחושת האובדן והגעגוע למה שכבר אין לך, למה שאיבדת ולעולם לא תקבל בחזרה, לפעמים זה קורה כתוצאה של אינסטינקטים, למשל להתעורר באמצע הלילה ולחפש את המתג של המנורה ליד המיטה ולגלות אחרי שניה שהוא בכלל לא שם, ולגלות אחרי שתי שניות שהחדר הוא לא אותו חדר, ואחרי שלוש שניות שאתה לבד בארץ זרה ושזה לא חלום ושבאמת איבדת את הכל (סליחה, נרגעתי). בקיצור אם ההדחקה היא מנגנון הגנה, אז כנראה שלפעמים אתה רוצה לפגוע בעצמך ע"י זה שתעשה בדיוק את ההיפך, אולי כדי להעניש את עצמך על זה שאתה אידיוט.

דרך אגב התת מודע שלך מדבר אליך לפעמים, זה קורה בדרך כלל בחלומות, ולא שאפשר להבין מה הוא אומר, הוא יותר זורק רמזים. יש כאלו שחושבים שפליטות פה זה גם יציאות של התת מודע (טעות פרוידיאנית קטנה), אני לא יודע כמה זה נכון, זה נשמע לי מוגזם קצת, אז לסיכום בדיחה פרוידיאנית קטנה שמצאתי ברשת:

כמה פסיכולוגים פרוידיאניים צריך בשביל להחליף מנורה?
שניים. אחד עומד על כסא ומחליף את המנורה, והשני מחזיק לו את הזין.
את הכסא! הכסא! התכוונתי שהוא מחזיק לו את הכסא.