אז נכון שזה לא כזה דרמטי, ונכון שקיבלתי יותר מהצעה אחת לבוא לארוחת חג, ואני כנראה אלך כי זה עדיף מאשר להיות בבית לבד, אבל שום דבר לא יהיה אותו דבר, האוכל יהיה שונה (לא פשוט להשיג ג'חנון בסידני), הרעש יהיה שונה (אנגלית זה לא תימנית), והאנשים יהיו שונים, ולמרות שהם מקסימים, אין כמו המשפחה שלך בחג, המשפחה שלך זה בעצם החג, זה שכולם יושבים ביחד ונהנים אחד מהשני זה בדיוק החג, זה לא משנה איזה חג זה ומה אוכלים או מה אסור לאכול, תמיד כולם ביחד על הדשא נהנים מהשמש ומודים לאלוהים שאנחנו יהודים ויש לנו הרבה הזדמנויות כאלו. בתמימותי חשבתי שכאן באוסטרליה מכירים בחגים היהודיים ושנקבל יום חופש, אז זהו שלא, אפילו ביום כיפור אתה צריך לעבוד, כופרים!
לפעמים אני חושב שכדי להשאר כאן ולוותר על הכל בארץ נדרש ניתוח כירורגי להסרת החלק במוח שאחראי לעשות את ההשוואות של מה היה ומה יש עכשיו, זה פשוט נראה לי בלתי אפשרי להמשיך ולעשות את ההשוואה הזאת וממש להשאר כאן, הרי ברור שלמשפחה שלך יש חלק רציני מאוד בשמחת החיים שלך, ואין משפחה כאן, גם אם תחפש ממש טוב לא תמצא, אז מה עושים, עצובים קבוע? איך מתמודדים עם זה? איך עוברים את החג כשאתה יודע שכל מי שאתה אוהב חוגג שם רחוק בלעדיך? אומרים שעם הזמן זה יותר קל לעיכול, יכול להיות, אבל תחושת ההחמצה תמיד תהיה, כל חג שיעבור ישאיר לך עוד חור קטן בלב על עוד קצת אושר משפחתי שאיבדת לתמיד.
בתור ילד אתה רואה את החגים בצורה כל כך שונה, קודם כל אתה בחיים לא תפספס את התאריך של החג, כמה חודשים לפני כבר קודחים לך בבית הספר על המנהגים והמאכלים והרבה מאוד מידע שלא ממש חשוב לאף אחד (החור במצה מסמל את המחסור החמור ברופאי שיניים בתקופת המדבר), ככה שאתה תדע בדיוק מתי הוא מגיע, גם בבית שלי הייתה אווירת חג מתקרב, תמיד לפני החגים היינו הולכים לקנות בגדים חדשים, שנראו אגב בדיוק כמו בגדי החג הקודמים אבל היו חדשים, בפורים היינו מצטיידים במתפוצצים למיניהם כבר הרבה לפני שהחג הגיע, הבית התמלא בכמויות אדירות של ממתקים, אצלנו לקחו ברצינות את העניין של משלוח מנות איש לרעהו... אני זוכר את ההתארגנות שלפני הנסיעה למושב בכל חג, רעש מטורף ובלגן וסירים ומזוודות, אבל בסוף כולם יושבים באוטו מקולחים מגוהצים ומסורקים, ואמא צועקת על אבא שיזהר בכביש... שתהיה אווירה חגיגית.
בשנים האחרונות זה קצת שונה, וזה הולך בערך ככה, אני מקבל טלפון מאמא ששואלת אם אני מגיע היום, למה אני שואל, משהו מיוחד?, כן, ליל הסדר מספיק מיוחד בשבילך? אה זה היום, איזה קטע לא שמתי לב שכבר פסח, ואיך באמת תשים לב, כמבוגר ללא ילדים האינדיקציה היחידה שלך לבואם של החגים היא הפרסומות בטלויזיה, אם אתה שומע משהו בסגנון של "הפסח הזה מבצעים אדירים"... יש מצב שהגיע פסח!
לענייננו, אני יודע שנהוג להגיד שיש חשיבות יתירה לחגים כשאתה לא בארץ, אני לא מסכים, פה בגולה אין ולא יהיה חג, כי אתה לא חוגג שום דבר, ויותר מזה חגים כאן רק גורמים לך להטיל ספק בהחלטה להיות רחוק מהמשפחה, החג רק מקצין את היותך בודד במדינה לא שלך, אז במילים אחרות אני מעדיף למחוק את החגים מהקלנדר שלי לפחות עד שאני אתקין לי תחליפי משפחה נורמליים כאן בשיממון. ואי אפשר בלי מילה קטנה עד החגים המקומיים כאן באוסטרליה... אז יש להם את קריסטמס כמובן, שיש מצב לזרום איתו השנה, שמעתי שדווקא כייף. ויש את יום ההולדת של המלכה (אליזבת השניה) שהיא מלכה של הרבה מדינות וגם של אוסטרליה, היא חוגגת וכולם מקבלים יום חופש, תענוג. ויש כמובן את ה- Australia Day שזה בערך יום העצמאות שלהם, יותר נכון יום ייסוד המדינה, אף פעם לא הייתה להם בעיה של עצמאות כאן.
אז כמו שאמרתי, באוסטרליה החגים היחידים המקובלים הם האוסטרלים, חגי תשרי לא מעניינים פה אף אחד, אז אם בא למישהו להתקשר ביום כיפור, אני זמין במשרד.
שיהיה תענוג של חג.
(סתם, שירד לכם גשם הלוואי, תרגישו כמוני קצת)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה