פסקול של החיים

יש משהו מאוד מיוחד בלהקשיב לשירים ישראלים ישנים ולהסתובב בזרות של סידני, במיוחד ברכבת התחתית, אני שומע מילים ומנגינה כל כך לא מתאימה וכל כך לא מתחברת עם התמונות שרצות לי בעיניים, ואולי זה מה שמיוחד בסיטואציה, הקונטרסט בין הצליל למראה הוא כל כך ברור, לפעמים אני מוריד קצת את הווליום ואז אני גם שומע את מה שקורה סביבי, איש אחד סיני צועק על הבת שלו ומתי כספי שר זו ילדותי השניה, ולי זה נראה מצחיק שיש ילדות אחרת, שיש ילדים שלא גדלים בישראל, שלא היו במושב אף פעם ולא אכלו תפוזים ישר מהעץ, שלא היו עצובים מול הסרטים של יום הזיכרון ושניה אחר כך לא הלכו לכיכר ביום העצמאות, ילדות אחרת, אני מניח לא פחות טובה, מה שבטוח מתי כספי לא חשב על הילדה הסינית הזאת כשהוא שר זו ילדותי השניה.

פעם אחת ישב מולי ברכבת בחור לבנוני כנראה, ששיחק עם חרוזי התפילה שלו, באוזניות שמעתי את "אני נולדתי לשלום שרק יגיע", וזה דווקא התחבר לי מצויין, ישראלי ולבנוני יושבים ביחד ברכבת בלי מארבים, בלי מרגמות, בלי מבזקי חדשות מהגזרה, יושבים בשלום ברכבת הביתה, כנראה ששנינו היינו צריכים לוותר על הבית שלנו בשביל השלום הזה, במזרח התיכון מישהו כבר היה מפוצץ את הרכבת הזאת.

יצאתי פעם עם מישהי נורא נחמדה, שולמית, היתה לנו תכנית לכבוש את בוסטון עם רעיון גאוני לעסק שהיה אמור להכניס מליונים, הפנטזיה שלנו היתה, כמובן אחרי שנעשה מליונים, לקנות מכונית עם גג נפתח רק בשביל להסתובב בעיר ולנגן את יהורם גאון בפול ווליום, בוסטון, יהורם גאון...מצחיק לא? כשאני שומע את יהורם גאון התמונה הראשונה שעולה לי בראש זה סימטאות יפו העתיקה, גברים במכנסיים צמודים ותספורת אפרו מקפצים לכל כיוון ובסוף כולם ביחד צועקים ישששש!... לא סימטאות בוסטון.

תמיד אהבתי את השירים של שבת בבוקר ב-103, עכשיו אני צריך לחכות לשבת בערב כדי לשמוע אותם בגלל הבדלי השעות כמובן, מעניין איך זה נשמע לאוסטרלי שעובר ליד הדלת שלי, אם אני אבקש ממנו לנחש הוא בטח יגיד שזאת מוזיקה רוסית, אחרי הכל רוב המלודיות של השירים הישנים נגנבו, סליחה, הושאלו מהמוזיקה הרוסית הישנה, אבל זה לא משנה, כל מוזיקה שגדלת עליה תעשה לך טוב כשתשמע אותה, בזכות האשליה הנעימה שפעם היה יותר טוב, תמיד פעם היה יותר טוב.

לצלילים האלה יש כח, הם יכולים להחזיר אותך שנים אחורה, הם יכולים להרים אותך או להפיל אותך לקרשים, חברים תמיד צחקו עלי שאני אוהב את המוזיקה הזאת, מוזיקה שבדרך כלל אוהבים אנשים מאוד מבוגרים, יש בה משהו במוזיקה הזאת שמרגיע אותי, שעושה לי הרגשה של בית, אני אפילו יכול להריח את הבית אם אני ממש מתרכז, ריח של אוכל, ריח של אמא, ריח של ילדות, של בטחון שהכל בסדר.

לפעמים זה כל מה שצריך, לדעת שהכל בסדר.

אגב פעם הכרתי מישהי שלא שמעה כל כך טוב...

ואז בטיפשותי הרבה הרסתי לנו את הצורה,

ועכשיו אני מתגעגע...