סטריאוטיפים בסטריאו

לפני שהגעתי לסידני הייתי בטוח שקנגורו מסתובבים פה על הגגות, הצחיק אותי לגלות שהאוסטרלי הממוצע ראה קנגורו אולי פעם אחת בחיים בכיתה ב' בטיול לגן חיות, אצלי בראש לכל אוסטרלי יש לפחות קנגורו אחד בחצר שנובח כשבאים אנשים.
לפני כמה ימים פגשתי בחור ניו זילנדי ששאל אותי ברצינות למה בעצם אנחנו הישראלים לא מפסיקים אחת ולתמיד לזרוק אבנים על הפלסטינאים, מה אתם לא רוצים שלום?
וההונגריה (רמונה) שבכל הזדמנות אומרת לי שהישראלים "טובים עם כסף", הדרך העדינה שלה להגיד שכל היהודים קמצנים וגנבים בלי לחטוף תביעה על אנטישמיות בפומבי.
כאילו אנחנו חייבים איזה נקודת פתיחה, איזה מודיעין מוקדם, אי אפשר להגיד הנה בן אדם, תכיר, חייבים להוסיף רגע, מה אתה? אוסטרי, יאללה יש מאיפה להתחיל, "אחי איפה סבא שלך היה ב-42? בצבא, מה אתה אומר... אה, רק שומר במחנה... ממש חסיד אומות הפסיפיק, עכשיו אני נזכר שראיתי את העץ שלו ביד ושם, באמת היה איש גדול".
לפני כמה ימים לקחתי מונית לסיטי (באמצע הדיבורס, מה ח'פת לי) מי שלא ראה אחד העם אחד יכול להתעלם מהסוגריים, לא חשוב, אני נוסע במונית והנהג כמובן....... יפה, לבנוני! אחרי שניה הוא קולט שאני ישראלי, ומאותו רגע הוא לא סותם לשניה, 

"תראה אני לא פוליטי בכלל, אני שונא פוליטיקה, אבל מה שאתם עושים שם בלבנון זה פשע בינלאומי בקנה מידה מקומי לפחות, התפוזים שלכם זה משהו משהו, אבל חליק עם הבצצות", אמרתי לו "יא חביבי, אני נראה לך כמו ליברמן? גם אני אוהב תפוזים, וגם אני לא אוהב בצצות, יאללה תביא תעודת זהות... אה... ירוק".
מה שאני רוצה להגיד זה שאם מכירים לך בן אדם ואסור לך לשאול אותו מאיפה הוא, אתה אבוד לגמרי, זה פשוט בלתי אפשרי לדבר עם מישהו בלי איזה עוגן, איזה בסיס, איזה פוגרום קטן ככה לשבירת הקרח,
לא יתכן שאני צריך להתחיל מאפס ולברר פרטים על האישיות שלו רחמנא לצלן, אני חייב להשען על איזה פיסת היסטוריה אפלה, רצוי בשחור לבן, לרעתי או לרעתו לא משנה, שתתן לנו פתיחה כמו שצריך.

מכירים את זה שאתם רבים עם מישהו ואז כשאתם משלימים אז אתם חברים הרבה יותר טובים? אז זה בדיוק העניין, אם סבא שלי לא דפק מכות לסבא שלך אז איך נשלים, איך?
בכל דרך אחרת זה פשוט קשה מידי, כמעט בלתי אפשרי, כמו להתחיל עם בלונדינית ברחוב, אתה לא יכול פשוט לגשת אליה ולהגיד "תסלחי לי, את יכולה שניה לצרוח בגרמנית, נראה אם זה עושה לי את זה", ממש לא לעניין, אתה חייב להתחיל עם איזה בסיס, משהו קטן לחימום האוירה, משהו כמו "תסלחי לי אני פשוט ראיתי שאת גרמנייה, וזה ממש קטע כי אני יהודי, יאללה תצרחי שניה בגרמנית". יש עוגן! יש בסיס!

"מה לא רוצה? אחרי כל מה שעשיתם לנוHaven’t the Jewish people suffered enough!"

טוב, נסחפתי קצת בחלק האחרון, אבל בגדול כל מילה חקוקה עמוק בסלע, אתה לא יכול להתחיל בלי איזה קצה חוט קטן (או חבל תליה).

למה בעצם אנחנו חייבים לשים הכל בקטגוריות, למה אוסטרליה זה קנגורו וקואלה, למה תאילנד זה בחורות עם תוספות בין הרגליים, למה מצרים זה בדואי שלוקח לו שנה להכין חביתה, למה ישראל זה מלחמה, ולמה כל סיני נראה כאילו עוד שניה מוריד את מכת הדרקון על מישהו, הוא סתם סיני, אין לו מושג בדרקונים.

לכל מדינה יש חלק מסויים שירצה או לא אחראי לשמר את הסטריאוטיפ, בדרך כלל חלק קטן מאוד, כל שאר המדינה דומה לחלוטין לשאר המדינות, אנשים רגילים עם עבודה רגילה, עם בעיות נפשיות רגילות, שלא מבינים למה שמים אותם בקטגוריה כזו או אחרת.
כנראה שהתשובה היא שכולנו צריכים ייחוד כלשהו, עדיף שיהיה משהו טוב כמו לדעת להכין בירה טובה, אבל גם ייחוד רע זה טוב, העיקר לא להעלם בין כולם, העיקר להיות מישהו.

עכשיו קבלו קטע לפרצוף שלכם, אני עובד עם הבן של הבחור המצרי עם החרב, מסתבר שהוא היה איזה נייבי אדמירל משהו כשפתחנו להם את השושנה ב-67.
בקיצור עשינו סולחה, הבטחתי לו שזאת פעם אחרונה שאנחנו מפרקים להם ת'צורה, ושאני בכלל מאוד אהבתי את הסרטים של יום שישי אבל אף פעם לא ראיתי סרט עד הסוף כי תמיד נכנסה שבת לפני שנגמר, לא חשוב סיפור אחר.

לא צריך להגיד שזה נאצר מאחור, נכון? (הרי הכל התחיל בנאצר) 

.