אם אין לחם תאכלו תחת!

קצת אחרי שנסעתי לאוסטרליה התחילה "מחאת האוהלים" בשדרות רוטשילד, כל יום צפיתי בחדשות וראיתי איך אנשים טובים ותמימים מחזיקים שלטים מעוצבים וצועקים סיסמאות מתחרזות בין אוהלים בשקל וחצי מערוץ הקניות, בין ספסלים חומים, בין בתי קפה תל-אביבים טיפוסיים, ובין חרא של כלבים מרוח על כל פינה. האמת הצטערתי שלא יצא לי לראות את זה מקרוב, סתם כי זה מצטלם טוב, לא כי אני חושב שכדאי למחות על משהו, אני באמת מתנצל בפני כל המוחים והמהפכנים שבמקום לעזור ולהעיר שוב את המאבק לצדק חברתי אני יושב לי במזגן וכותב שטויות לבלוג שלי, ממש מתנצל שאין לי שום כוונה להדחס עם כל עמך ישראל במאבקים לשינוי עאלק, ועתיד חדש דאבל עאלק, בזבוז זמן שלא יביא כלום חוץ מעוד עבודה למנקי הרחובות... אפילו שזה מאוד רומנטי להשתתף במחאה, ועוד יותר אם נקרא לזה "מהפכה". להגיד שהייתי שם כשזה קרה. הפייסבוק מלא במצטלמים על רקע אוהלים שהגיעו לדקה בדיוק כדי להראות לכולם את פוזת הצ'ה גווארה שלהם עם פילטר אותנטי של אינסטגרם.

מה גורם לאלפי אנשים לצאת לרחובות, להקים אוהלים, לעמול שעות כדי להמציא סלוגנים קליטים שיהפכו חת שתיים להמנון המהפכה. מה גורם לכל אלו להאמין שהבדיחה הזאת תצליח לשנות משהו בחור הזה שאנחנו קוראים לו מדינה, מה גורם לכם לחשוב שיש איזשהו סיכוי שהמנהיגים שלנו שלא מזיז להם שמבקר המדינה מודיע להם רשמית בכרך עבה במיוחד שהם זבל שבזבלים, מה הסיכוי שמשהו יגרום להם להזיז את העיניים מהתחת של פקידת הלשכה שלהם? רק הם יקשיבו למחאה הקטנה שלכם, נכון? מה גורם לכם לחשוב שכמה אוהלים ישנו להם משהו בסדר היום העמוס פגישות עם טייקוני סלולר ונדל"ן? וגם אם הם יחליטו להסתכל לשניה לכיוון שלכם, לעשות כאילו משהו מזיז להם, תהיו בטוחים שהסיבות שלהם הם לא הצדק שאתם כל כך דורשים, כי אם כיסא המנהלים שקנינו להם מתקציב הקשר עם הבוחר. הם יתנו לכם בדיוק את מה שרציתם, הם יורידו את מחיר הדלק, או הקוטג', הם אפילו יחוקקו איזה חוק קטנטן עם כותרת ענק בעיתון שיחסוך לנו 3 שקלים שנתי בחשבון הארנונה, אבל רק לרגע קטן של חסד, ובלי שתשימו לב הם יתקעו אתכם מאחור עם מונסטר דילדו הרבה יותר גדול ממה שהיה תקוע שם קודם, כי ככה זה עובד. הנה ציטוט אחד לאחד מרב המכר "שר הממשלות - אחוות הכיסא": ..."תארגן מסיבת עיתונאים, צא בהכרזה יפה, צא מלך ישראל. אחר כך בלי שאף אחד ישים לב תתחיל לרצות את האנשים שבאמת צריך לרצות, אלה עם הקשרים, אלה עם הכסף הגדול, אלו שיסדרו לך את העתיד בדירקטוריון של התחת שלהם"... סוף ציטוט.

תגידו לי שזה עוזר. נו, תגידו לי שיש סיכוי, תגידו שחייבים להלחם באמונה, תשכנעו את עצמכם ואת כולם לבוא איתכם לעוד הפגנה מאושרת ומאורגנת היטב, עם חולצות תואמות, בקבוקוני יוגורט ומצב רוח טוב, תגידו שזה בשביל הילדים, תגידו שלפחות להם יהיה מקום טוב יותר לגדול בו. באמת שזה נחמד ותמים וזה מלא תקווה לעתיד נכון והוגן ל-כ-ו-ל-ם... אבל זאת לא האמת, האמת היא שהמדינה שאנחנו חיים בה לעולם תקח מאיתנו את המקסימום האפשרי, היא תכריח אותנו לשרת בצבא, לשלם טונות של מיסים, ולהקשיב ליונית לוי כל ערב. היא תמכור לנו שקרים כי צריך לשמור על בטחון המדינה, ושקרים עוד יותר גדולים כי חייבים להשאיר את החרדים בממשלה, זאת האמת הכואבת. זה באמת נחמד והירואי להגיד בואו נעשה מהפכה, אבל ההפגנות האלו הן כמו עוד שורת קוקאין לאיימי ווינהאוס עליה השלום, לא משנה כמה החומר טוב, שום דבר כבר לא יזוז יותר.

מה שבאמת הופך את העניין לכל כך פסימי הוא שהבעיה היא לא בשלטון המחורבן שמנהיג אותנו כבר שנים, ושאותו אנחנו חייבים להחליף ע"פ כל שלט מונף. הבעיה היא איתנו, אנחנו המפגרים שקונים במבצע, שרוצים לשלם פחות בקומבינה, שבוחרים את העלובים ביותר (אנסטסיה), המסוכנים ביותר (ליברמן), השקרנים המוצלחים ביותר (מופז), והמחורבנים ביותר שהמדינה הזאת יכולה להציע (ישי)... להם אנחנו נותנים יד חופשית לנהל את העתיד שלנו. אתם אומרים שצריך לשנות את השלטון, ומה זה בדיוק יעזור? אני אומר לשנות את העם! לגרום לו להיות פחות מטומטם כמו אישה מוכה שחוזרת לבעלה אחרי שהוא שובר לה את כל העצמות. לא משנה כמה יהיה פה קשה וכמה פעמים תגידו שלא נשכח להם את זה בבחירות... כשיגיעו הבחירות הם יקחו את הכסף שלנו ויפיקו קליפ מושקע עם שיר נצחונות סוחף, עם משפחה יפה שרצה בדשא, עם הרבה כחול לבן, ותפוזים, ופיתוח, ובניה, וקידמה ואיכות חיים... ואנחנו נשב ביחד בסלון איקאה שלנו ונתרגש כאילו יום העצמאות הקדים השנה, ואיך לא שמנו לב כמה שהם מוצלחים שם בירושלים, ונלך להצביע וניתן להם עוד קצת זמן לחרבן לנו על החיים בדיוק כמו שהם עשו עד עכשיו.

אני יודע שהדעה שלי מאוד לא פופולרית, אני מניח שכל מי שמשתתף במחאות האלו וקורא את זה בוודאי יחשוב שאני סתם עצלן, או אחד שלא אכפת לו, אחד שלא מוכן לצאת לרחוב כי אין שם מזגן. יכול להיות, אולי אני באמת חרא קטן שלא מבין כלום מהחיים שלו, אבל זאת האמת שלי ואין לי כח לשכנע אף אחד שגם לי אכפת ממה שקורה פה. אני באמת חושב שבמקום לקום לצאת לרחובות ולצרוח לתוך מגאפון עדיף לשבת בבית היקר להחריד שלנו, להדליק את הטלויזיה שקנינו מאבי סופר במבצע, לצפות במשחקי הכס שהורדנו בחינם, ולאכול בייגלה שטוחים שעוד טייקון מוכר לנו בכמויות מסחריות, ולקוות שלא יהיה יותר גרוע.

אם הייתי חושב אחרת הייתי נוהג אחרת, כרגע אני חושב שהפתרון היחיד הוא במורשת בן גוריון... וכן, אני מתכוון לטרמינל 3.