יהיר ועצבני 3

תבואו להפסקת סיגריה אצלי בעבודה ואני מבטיח לכם תצוגת תכלית של עם ישראל במיטבו, במרפסת בקומה הרביעית יש תצפית מושלמת על אחד הצמתים כאן ביהוד ומה שמתרחש בצומת הזה משקף אחד לאחד בלי שום פספוס את החברה הישראלית שכולנו חלק ממנה, הצומת ללא רמזורים וללא תמרורים, מה שמשאיר לנהגים יד חופשית בכל הנוגע לזכות קדימה, עצירה, ושאר חוקים שאמורים לאפשר לצומת לתפקד בצורה יעילה. היד החופשית הזאת מספקת לי הרבה עניין בהפסקות סיגריה האלו, תמיד יש מצב לאיזה כמעט תאונה לפחות פעם ביום, אין מצב שלא נחסם הצומת למרות שאין כל כך הרבה תנועה, וכמובן שאין מצב בלי איזה גודזילה גיבן עם שערות על הגב שיוצא מהטנדר שלו ומנפנף בידיים בתנועות של ריקוד מודרני עכשווי.

עכשיו למה אני מספר לכם את זה? הסיבה היא שאני מנסה להבין מאיפה מגיעה ההתנהגות הכל כך חסרת התחשבות הזאת, למה כולם על הכביש מרגישים כאילו הם לבד על הכביש? מה כולם ממהרים כל הזמן? זה העניין? לחסוך 34 שניות בזמן שאתה לא נותן לאף אחד לעקוף אותך כדי להגיע לעבודה 34 שניות מוקדם יותר, ואז לשבת שעתיים מול איביי לבחור את הדבר הבא שאתה לא צריך? אם לא לחסוך זמן אז מה כן? למה על הכביש אנחנו תמיד בכוננות מלחמה, חסר לנו מלחמות?

יכול להיות שכל זה נובע מאגו? יכול להיות שהרדיפה הישראלית אחרי הכבוד (כל אחד רוצה להיות מנכ"ל) היא זאת שמניעה נהגים לעקוף בפראות ולא לתת אף פעם זכות קדימה? אולי על הכביש אנחנו משלימים חוסרים של כבוד שלא נותנים לנו במקומות אחרים? אולי שווה לקחת את הסיכון כדי להיות ראשון ברמזור, שווה לעקוף מימין, שווה לשמור על מרחק אפס מהרכב שלפני כדי לבדוק אם חיישני הרוורס שלו עובדים טוב, שווה להלחיץ את כל העולם ואישתו שיושבת לידו בנהיגה פראית, שווה להוציא אצבע משולשת מהחלון ולזרוק סיגריה בוערת אם צריך, כנראה שווה כי בסוף אתה עומד ראשון ברמזור ואין דבר יותר מספק מלעמוד ראשון ברמזור, לא?

הרי אפשר לעשות כל דבר כשאתה סגור בתוך האוטו שלך, יש הרגשה שכל מה שמחוץ למרחב הפנימי הזה פשוט לא ראוי להתייחסות כלשהי, בטח לא התייחסות חיובית. לא משנה מה תעשה, עוד שניה אתה נותן גז ואתה כבר לא כאן, גם אם מישהו מצפצף לך בטירוף כי זרקת אותו לשוליים תוך כדי עקיפה פראית, אתה תמיד יכול לסגור את כל החלונות, להגביר את המוזיקה ולהעלים לחלוטין אותו ואת הטענות שלו. אולי אם כולנו נתחיל לנהוג במכוניות בלי גג, אולי אז נתחיל להתייחס לנהגים האחרים כאילו הם באמת קיימים, כאילו גם הם על הכביש של אמא שלי וגם להם היא נתנה רשות לנסוע בו. אולי אם נראה את האחרים עין בעין יהיה לנו קצת יותר קשה להתנהג כמו בהמות על הכביש, קצת יותר קשה להתנהג בגסות ובחוסר התחשבות.

באוסטרליה זה לא ככה, זאת האמת! באוסטרליה אף פעם לא ראיתי מכונית אחת שחוסמת צומת, באוסטרליה אנשים מאטים כשמישהו מנסה להשתלב בתנועה, באוסטרליה יש עוד אנשים על הכביש חוץ ממך, בתור ישראלי הכביש עדיין רשום בטאבו על אמא שלך אבל כאמור היא מרשה להם להשתמש בו. אז מה? האוסטרלים יותר טובים מאיתנו? האוסטרלים לא מחפשים כבוד על הכביש? האוסטרלים לא ממהרים לשום מקום? אולי... מה שבטוח זה שאת הילדים שם הם מחנכים קצת יותר טוב לכבוד הדדי, לסבלנות, וכשהם גדלים הם מבינים שלנהוג כמו פרא אדם זאת לא אופציה, לא על הכביש ולא מחוץ לכביש. אולי כדאי להוסיף לתכנית הלימודים של משרד החינוך עוד כמה תכנים שקצת חסרים שם, כמו למשל קורס באדיבות, או קורס בנינוחות או אפילו קורס באיך להתגונן מפני ערס עם נבוט שיוצא מהרכב שלו עם פרצוף של חניבעל לקטר (Run, Forrest, run!).

תרבות הנהיגה שלנו משקפת אחד לאחד את התרבות שלנו בשאר תחומי החיים, אם לסכם את העניין במשפט אחד ענייני אז אנחנו פשוט שמים זין על כל אחד שהוא לא אנחנו, שום דבר לא חשוב יותר מהזמן שלנו, מהנוחות שלנו, ומהכבוד שלנו. תמיד על חשבון מישהו, תמיד חוסר אחריות בלי לחשוב על התוצאה, תמיד יהיה בסדר, תמיד יאללה בקטנה אחי כולה פס לבן, תמיד אני ואני ואף אחד אחר לא מעניין. לצערי אין לי ספקות בעניין הזה. החברה הישראלית כמו הצומת הזאת ביהוד היא סיר לחץ מטורף מלא באגו ושנאת האחר כברירת מחדל, מן הרגשה כללית שאם אני לא אדפוק אותך כנראה שתדפוק אותי קודם... לצערי גם בעולם חושבים עלינו ככה, כמעט בכל מקום שהייתי (והייתי) הישראלים בדרך כלל יחפשו את הדרך לעקוף, לסדר ולתחמן, ברוב המקרים תוך כדי צפצוף ארוך ומורט עצבים על הצופר ועל על כל מי שבסביבה.

איך לעזאזל הפכנו לכאלה? אני לא רוצה להיות כזה.