בוקי מכוער

אתמול ממש במקרה הדלקתי את הטלויזיה השווה שלי, נדמה לי שזה היה ערוץ 10, הייתה שם תכנית של אמנון לוי על בוקי נאה שפעם היה כתב פלילים דיי מפורסם ומצליח ועכשיו הוא מנסה לשחזר את ההצלחה שכבר אין לו בכל מידי דרכים שונות ומשונות. האחת היא הדרך המאוסה והמאוד מקובלת בשנים האחרונות והיא תכנית ריאליטי בה אתה מציג את האני העלוב ביותר שלך ומקווה שהעם יתחבר. כמו שאנחנו יודעים העם אכן מתחבר לעלובים ביותר אבל גם לו זה עובר אחרי תכנית אחת של גיא פינס ואיזו תמונה במדורי הרכילות... הדרך השניה בה בוקי מנסה לעשות הון ותהילה והיא גם העלובה ביותר זה ה"פריק שואו" סיור מודרך עאלק, שבו הוא עוצר לביקור נימוסין אצל כל המסכנים של תל אביב ומציג אותם לראווה בשיא חולשתם לקבוצות תיירים מעונבים ומהוגנים שנהנים ומתרגשים מהלכלוך והזוהמה שאין להם שום קשר לחיים המושלמים שלהם.

נתחיל בריאליטי, לא ממש יצא לי לראות הישרדות, אולי פרק אחד, אבל גם מהפרומואים אפשר להבין את מהלך העניינים בין החתיכות בביקיני והדוגמנים השזופים לבין בוקי הזקן השמן שאף אחד לא רוצה להיות איתו בקבוצה גם בגלל שהוא טנק מרכבה שלא יוסיף הצלחה במשימות ובעיקר כי הוא לא יפה, לא צעיר, ואין לו קוביות בבטן העצומה שלו. והיות והוא מודע לעצמו ולאי רלוונטיותו הוא לוקח את תפקיד ליצן החצר עד הסוף עם הוואי של משקל עודף, עירום מלא, ופלוצים, וזה כנראה מה שהשאיר אותו במשחק יותר מיומיים. אבל זה עדיין ריאליטי, צורת הבידור המטופשת ביותר על המסך שלנו, ובוקי בחר בדרך הזאת כדי שלא נשכח אותו, כדי שהחבר הטוב שלו אמנון לוי יעשה עליו תכנית בפריים טיים, יהפוך אותו מלך הביצה התל אביבית, יהפוך אותו לצעיר ורלוונטי בן רגע. המחיר שבוקי ישלם על הפרק הזה בלבד הוא שנשכח את התפקיד היותר מכובד שלו ככתב פלילים דיי מוצלח ונזכור רק את הבטן השעירה והתחת הגרום שלו באותו פריים עם פצצה דקיקה ורטובה בביקיני.

ומה יותר נמוך מהריאליטי, מסתבר שיש יותר נמוך וזה הסיור המודרך שהוא כל כך גאה בו סיור בין פחי הזבל בחצר האחורית של תל אביב ככה הוא קרא לו. ומה הבעיה שלי עם הסיור הזה? קודם כל זה ממש נראה כמו ספארי בקניה, אוטובוס ממוזג, תיירים עם מצלמות, ומדריך שמנמן ומזיע עם פה שלא סותם לשניה. רק שבמקום סוואנות וג'ונגלים הסיור עובר בין מעוזי הפשע והזנות של תל אביב ונתקל בדרך במסכנים שהחיים העלובים שלהם הם בדיוק מה שהסיור הזה צריך כדי להיות מעניין ומרגש אבל גם מנצל ופולשני. חשפנית אחת לא מוצלחת עם בגדים של רקדנית בטן מטייבה וחוש הומור של תחנה מרכזית. שתי נרקומניות רזות כמו המוות שרבות ביניהן למי יש שיער יותר מסריח. זונה אחת מבוגרת מידי שלא גומרת את החודש ובוכה על הירידה בתנאים מהתקופה הטובה בה הייתה נערת ליווי מצליחה. וקליינטים מבויישים באוטו יוקרתי. ועל כל אילו מנצח בידענות מדהימה בוקי נאה, הוא מכיר את כולן בשמות, הוא בודק בידיים שלו מתי בפעם האחרונה היא חפפה את השיער והוא אפילו מתקשר לאמא של הנרקומנית המסכנה להודיע לה שהיא מריחה ממש טוב... אותי לא שכנעת בוקי שבאמת אכפת לך שהשיער של המסכנה הזאת יריח טוב, גם כשסיפרת שאתה שולח אותן לגמילה וגם כשאמרת שאתה קונה להן בגדים בשוק בצלאל. אותי שכנעת שאתה צריך אותן שם כדי למלא את הסיור שלך בסבל אותנטי פורנוגרפי, ריאליטי אמיתי. ובדרך כמובן למלא את חשבון הבנק שלך בהרבה מאוד כסף.

אז פיטרו אותך מהעיתון, אתה לא הראשון שנזרק מהעבודה שלו, זה לא תירוץ לניצול בוטה כל כך של האנשים הכי מסכנים... מה הדבר הבא שתעשה כשתהיה יותר מבוגר ועוד פחות רלוונטי? אולי תקח חבורה של צעירים בריאים ויפים לאיזה הוספיס בכרמל ותציג לראווה את הזקנים החולים שמתים לאיטם מאיזו מחלה ארורה? תכירו חברים את דליה, היא פה כבר כמעט חודשיים ועדיין לא התפגרה כליל... מה קורה דליה? אכלת היום דייסה? אה, היא לא יכולה לענות תקוע לה צינור עמוק בגרון, שימו לב חברים לצינור, מבאס אה? שימו לב טוב טוב לסבל הגדול שעובר על דליה, שימו לב במיוחד לקונטרסט הגדול בין המיטה המסריחה בה דליה תקועה עם כל המכשירים והאוכל המחורבן לבין החיים היפים שלכם, בתי קפה, קניות, אהבות חדשות, כייף להיות צעיר ויפה הא? עכשיו אני אזרוק כמה שקלים לדליה ואשאל אותה בחמלה אם היא חפפה את השיער במקלחת הבוקר, ככה אני חנון ורחום, אכפת לי מכל המסכנים... יאללה לאוטובוס.

אני כנראה לא אבוא לסיור שלך, ואני מקווה שתכנית קידום המכירות שעשה לך אמנון לוי אתמול תמוטט את הפריק שואו שאתה קורא לו סיור מודרך בתל אביב.

וחוץ מזה, בוקי זה שם של כלב.

פוטושופ - אילה גזינסקי

פתאום כשלא באת

את מתקשרת אלי, אני לא מאמין שאני רואה את השם שלך על הצג.

אני עונה ושומע את הקול שלך אחרי כל כך הרבה זמן של שקט.

אנחנו קובעים להפגש מיד, נוסע כמו מטורף, מחנה את האוטו על המדרכה.

אני רואה אותך מחכה לי, עדיין לא מאמין שאת באמת פה.

אני מתקרב אלייך, את לובשת את השמלה הסינית שאני אוהב, השרשרת שקניתי לך...

אני מחבק אותך חזק, מצמיד את הפרצוף השחור שלי לצוואר הלבן שלך, נושם אותך עמוק.

אנחנו מתיישבים ואת מזמינה דיאט ספרייט, אני לא מסוגל להכניס כלום.

את מספרת לי שעשית טעות ואת עדיין אוהבת אותי, שאהבה כמו שלנו זה פעם בחיים.

את מבקשת שנשכח את השנה האחרונה, נשכח שעזבתי, נשכח שעזבת, נשכח את העלבון הגדול.

את רוצה שנהיה שוב ביחד ונתקן את כל מה שצריך, בשבילנו לא יכול להיות משהו אחר, את אומרת.

אני מסתכל עלייך, מאושר שאני שומע את המילים האלה, לא אומר מילה לשם שינוי.

אני מרגיש שמשהו משתחרר לי בחזה, פתאום אני נושם הרבה יותר טוב.

את מחזיקה לי את היד, מחייכת אלי, מרגיעה.

אומרת לי שהכל יהיה בסדר עכשיו.

מבטיחה לי שאת לא הולכת לשום מקום.

אני שומע מנגינה מוכרת באוויר.

היא מתגברת, את מתרחקת...

אייפון מחורבן.

עוד בוקר.

תיכף גם החלומות יעלמו.

אם אין לחם תאכלו תחת!

קצת אחרי שנסעתי לאוסטרליה התחילה "מחאת האוהלים" בשדרות רוטשילד, כל יום צפיתי בחדשות וראיתי איך אנשים טובים ותמימים מחזיקים שלטים מעוצבים וצועקים סיסמאות מתחרזות בין אוהלים בשקל וחצי מערוץ הקניות, בין ספסלים חומים, בין בתי קפה תל-אביבים טיפוסיים, ובין חרא של כלבים מרוח על כל פינה. האמת הצטערתי שלא יצא לי לראות את זה מקרוב, סתם כי זה מצטלם טוב, לא כי אני חושב שכדאי למחות על משהו, אני באמת מתנצל בפני כל המוחים והמהפכנים שבמקום לעזור ולהעיר שוב את המאבק לצדק חברתי אני יושב לי במזגן וכותב שטויות לבלוג שלי, ממש מתנצל שאין לי שום כוונה להדחס עם כל עמך ישראל במאבקים לשינוי עאלק, ועתיד חדש דאבל עאלק, בזבוז זמן שלא יביא כלום חוץ מעוד עבודה למנקי הרחובות... אפילו שזה מאוד רומנטי להשתתף במחאה, ועוד יותר אם נקרא לזה "מהפכה". להגיד שהייתי שם כשזה קרה. הפייסבוק מלא במצטלמים על רקע אוהלים שהגיעו לדקה בדיוק כדי להראות לכולם את פוזת הצ'ה גווארה שלהם עם פילטר אותנטי של אינסטגרם.

מה גורם לאלפי אנשים לצאת לרחובות, להקים אוהלים, לעמול שעות כדי להמציא סלוגנים קליטים שיהפכו חת שתיים להמנון המהפכה. מה גורם לכל אלו להאמין שהבדיחה הזאת תצליח לשנות משהו בחור הזה שאנחנו קוראים לו מדינה, מה גורם לכם לחשוב שיש איזשהו סיכוי שהמנהיגים שלנו שלא מזיז להם שמבקר המדינה מודיע להם רשמית בכרך עבה במיוחד שהם זבל שבזבלים, מה הסיכוי שמשהו יגרום להם להזיז את העיניים מהתחת של פקידת הלשכה שלהם? רק הם יקשיבו למחאה הקטנה שלכם, נכון? מה גורם לכם לחשוב שכמה אוהלים ישנו להם משהו בסדר היום העמוס פגישות עם טייקוני סלולר ונדל"ן? וגם אם הם יחליטו להסתכל לשניה לכיוון שלכם, לעשות כאילו משהו מזיז להם, תהיו בטוחים שהסיבות שלהם הם לא הצדק שאתם כל כך דורשים, כי אם כיסא המנהלים שקנינו להם מתקציב הקשר עם הבוחר. הם יתנו לכם בדיוק את מה שרציתם, הם יורידו את מחיר הדלק, או הקוטג', הם אפילו יחוקקו איזה חוק קטנטן עם כותרת ענק בעיתון שיחסוך לנו 3 שקלים שנתי בחשבון הארנונה, אבל רק לרגע קטן של חסד, ובלי שתשימו לב הם יתקעו אתכם מאחור עם מונסטר דילדו הרבה יותר גדול ממה שהיה תקוע שם קודם, כי ככה זה עובד. הנה ציטוט אחד לאחד מרב המכר "שר הממשלות - אחוות הכיסא": ..."תארגן מסיבת עיתונאים, צא בהכרזה יפה, צא מלך ישראל. אחר כך בלי שאף אחד ישים לב תתחיל לרצות את האנשים שבאמת צריך לרצות, אלה עם הקשרים, אלה עם הכסף הגדול, אלו שיסדרו לך את העתיד בדירקטוריון של התחת שלהם"... סוף ציטוט.

תגידו לי שזה עוזר. נו, תגידו לי שיש סיכוי, תגידו שחייבים להלחם באמונה, תשכנעו את עצמכם ואת כולם לבוא איתכם לעוד הפגנה מאושרת ומאורגנת היטב, עם חולצות תואמות, בקבוקוני יוגורט ומצב רוח טוב, תגידו שזה בשביל הילדים, תגידו שלפחות להם יהיה מקום טוב יותר לגדול בו. באמת שזה נחמד ותמים וזה מלא תקווה לעתיד נכון והוגן ל-כ-ו-ל-ם... אבל זאת לא האמת, האמת היא שהמדינה שאנחנו חיים בה לעולם תקח מאיתנו את המקסימום האפשרי, היא תכריח אותנו לשרת בצבא, לשלם טונות של מיסים, ולהקשיב ליונית לוי כל ערב. היא תמכור לנו שקרים כי צריך לשמור על בטחון המדינה, ושקרים עוד יותר גדולים כי חייבים להשאיר את החרדים בממשלה, זאת האמת הכואבת. זה באמת נחמד והירואי להגיד בואו נעשה מהפכה, אבל ההפגנות האלו הן כמו עוד שורת קוקאין לאיימי ווינהאוס עליה השלום, לא משנה כמה החומר טוב, שום דבר כבר לא יזוז יותר.

מה שבאמת הופך את העניין לכל כך פסימי הוא שהבעיה היא לא בשלטון המחורבן שמנהיג אותנו כבר שנים, ושאותו אנחנו חייבים להחליף ע"פ כל שלט מונף. הבעיה היא איתנו, אנחנו המפגרים שקונים במבצע, שרוצים לשלם פחות בקומבינה, שבוחרים את העלובים ביותר (אנסטסיה), המסוכנים ביותר (ליברמן), השקרנים המוצלחים ביותר (מופז), והמחורבנים ביותר שהמדינה הזאת יכולה להציע (ישי)... להם אנחנו נותנים יד חופשית לנהל את העתיד שלנו. אתם אומרים שצריך לשנות את השלטון, ומה זה בדיוק יעזור? אני אומר לשנות את העם! לגרום לו להיות פחות מטומטם כמו אישה מוכה שחוזרת לבעלה אחרי שהוא שובר לה את כל העצמות. לא משנה כמה יהיה פה קשה וכמה פעמים תגידו שלא נשכח להם את זה בבחירות... כשיגיעו הבחירות הם יקחו את הכסף שלנו ויפיקו קליפ מושקע עם שיר נצחונות סוחף, עם משפחה יפה שרצה בדשא, עם הרבה כחול לבן, ותפוזים, ופיתוח, ובניה, וקידמה ואיכות חיים... ואנחנו נשב ביחד בסלון איקאה שלנו ונתרגש כאילו יום העצמאות הקדים השנה, ואיך לא שמנו לב כמה שהם מוצלחים שם בירושלים, ונלך להצביע וניתן להם עוד קצת זמן לחרבן לנו על החיים בדיוק כמו שהם עשו עד עכשיו.

אני יודע שהדעה שלי מאוד לא פופולרית, אני מניח שכל מי שמשתתף במחאות האלו וקורא את זה בוודאי יחשוב שאני סתם עצלן, או אחד שלא אכפת לו, אחד שלא מוכן לצאת לרחוב כי אין שם מזגן. יכול להיות, אולי אני באמת חרא קטן שלא מבין כלום מהחיים שלו, אבל זאת האמת שלי ואין לי כח לשכנע אף אחד שגם לי אכפת ממה שקורה פה. אני באמת חושב שבמקום לקום לצאת לרחובות ולצרוח לתוך מגאפון עדיף לשבת בבית היקר להחריד שלנו, להדליק את הטלויזיה שקנינו מאבי סופר במבצע, לצפות במשחקי הכס שהורדנו בחינם, ולאכול בייגלה שטוחים שעוד טייקון מוכר לנו בכמויות מסחריות, ולקוות שלא יהיה יותר גרוע.

אם הייתי חושב אחרת הייתי נוהג אחרת, כרגע אני חושב שהפתרון היחיד הוא במורשת בן גוריון... וכן, אני מתכוון לטרמינל 3.