זוג חדש עבר לגור בדירה ממול, אני רואה אותם סוחבים ארגזים כבדים עם כיתובים שאני לא מצליח לקרוא, יותר נכון הוא סוחב את הכבדים היא את הקלים, או אפילו עוד יותר נכון היא סוחבת כל מה שלא יהרוס לה את המניקור שזה אגרטל וקופסה של קורנפלקס 750 גר', הדירה עדיין לא מוכנה, הם לא סיימו לצבוע אותה, היא מלאה בניילונים ופחיות צבע, בין ארגז לארגז הוא מרביץ קצת צבע על הקיר, עומד על הסולם עושה תיקונים ושורק בקולי קולות, שניהם מאושרים מהדירה החדשה, רואים את זה בהתלהבות שהם עושים כל דבר, רואים את זה על הפנים שלהם, רואים את זה גם כשהם מתנשקים כל שתי דקות, כל פעם שהיא עוברת ליד הסולם הוא מתכופף אליה ונותן לה אחת, היא מוציאה את הטלפון שלה ומצלמת אותו בוידאו עומד על הסולם ושורק מנגינה שהמציא לכבוד המעבר, שיהיה מה להראות לילדים.
כבר ביום הראשון הדירה מתחילה לתפוס צורה, הלבן החיוור השולט בדירה מתחלף לאט לאט בצבעים של החיים שלהם שהביאו מהדירה הקודמת, הארגזים נפתחים והדירה הופכת מחלל ריק ללא משמעות, למקום מיוחד, שעכשיו הוא שייך לשני אלו עם כל הטוב שהם מביאים איתם, הוא תולה את התמונות והיא עומדת ממרחק ומכוונת אותו עד שהתמונה עומדת ישר כמו שהיא רוצה, אחר כך הוא יורד לבדוק אם הישר שלה זה גם הישר שלו, על הדרך הוא מרים אותה באויר ואומר לה משהו שגורם לה לנשק אותו בטירוף, מעניין מה הוא אמר לה, האמת זה לא ממש חשוב, הוא בטוח אמר את הדבר הנכון.
הבית מלא ברהיטים חדשים עטופים בניילון, הוא מסיים להרכיב שולחן שקנו מאיקאה, הצלחתי לזהות אתו כי גם לי יצא להרכיב את אותו השולחן ממש לא מזמן, את הספה החדשה לא זיהיתי משום מקום בעיקר כי היא הייתה עטופה בניילון, היא קופצת עליה ועושה קולות של ילדה קטנה שהרגע חזרה מבית הספר ואמא מכינה לה פתיתים במטבח, הוא מוריד אותה אחרי כמה שניות ואומר לה משהו שגורם לה לדחוף אותו, אולי אמר "אבא לא מרשה", היא לא אהבה את זה, אבל עבר לה, אחרי כמה שניות היא שוב קפצה עליה כאילו לא אמר כלום, הם קרעו בחגיגיות את הניילון מהספה עמדו והסתכלו עליה כמה שניות כנראה לוודא שהם עדיין אוהבים את מה שראו בחנות, נראה לי שהם היו מרוצים כי היא לא הפסיקה לצלם אותה בכל זוית אפשרית.
לפני שסיימו עם הסלון עברו לסדר את המטבח, ערמות של סירים צלחות וכוסות, הוא מוציא מהקופסה והיא שוטפת בכיור ככה בשיתוף פעולה הם מסדרים הכל בארונות בזמן שיא, מה שמשאיר להם הרבה זמן להתגלגל על השטיח האדום בסלון מתעלמים לגמרי מהחלון הפתוח... כל השכונה השקיפה על הזוג החדש שהגיע וכמובן גם אני, האמת לא יכולתי להפסיק להסתכל עליהם, זוג אוסטרלים צעירים ויפים, כאילו יצאו הרגע מסרט של וולט דיסני, היא קטנטונת ועדינה והוא שרירי עם שיער ארוך כמו של גולשים, זוג מושלם... לפחות ככה זה נראה ממרחק, מה שבטוח הם מאושרים שיש להם מישהו בין הידיים.
באיזשהו שלב החלטתי שנמאס לי להסתכל עליהם, אז הלכתי להכין משהו לאכול, פתאום שמעתי צעקה, ניגשתי לחלון וראיתי שהיא יושבת על הרצפה ומחזיקה את כף הרגל, אני מניח שהאצבע הקטנה שלה עשתה היכרות עם השולחן החדש שלהם, היא עשתה קולות של אמבולנס והוא עשה קולות של אל תדאגי אני אציל אותך ורץ למקרר להביא משהו קפוא לשים לה על האצבע, הוא חזר מיד בלי כלום, כאילו לא ידע שאין כלום במקרר החדש שלהם, אחרי כמה דקות היא נרגעה, לא לפני שהוא הרים אותה בלי להתאמץ מהרצפה ישר לספה החדשה, הייתה לי הרגשה שנראה הצגת תכלית של השרירים האלו במוקדם או מאוחר.
זהו, יום יומיים והדירה מסודרת, הכל במקום, הספרים מסודרים יפה על המדפים, התמונות על הקיר ישרות כמו סרגל, המטבח נקי ומצוחצח, הטלויזיה דולקת על ערוץ מוזיקה ושניהם יושבים על הספה החדשה רגליים על השולחן החדש מסתכלים על הדירה החדשה שלהם מסודרת, עכשיו כל מה שנשאר להם הוא לחיות את האושר החדש הזה בדירה החדשה והיפה שלהם, נראה שלא תהיה להם בעיה עם זה, מכאן הם נראים מאוד מאושרים. קצת לפני שהחלטתי להניח להם לנפשם הוא תלה את הוילון החדש בסלון אמר שלום יפה לכל השכנים וסגר אותו בשניה.
אז הייתי קצת סטוקר אז מה, הייתה לי סיבה טובה, גם אני הייתי באותה סיטואציה לפני שנה בערך, גם אני עשיתי תיקונים בדירה החדשה שלנו, עמדתי על הסולם ושרקתי מנגינות, ואת חילקת לי נשיקות כאילו אין מחר, והרכבנו שולחנות של איקאה, וקנינו ספה חדשה ומגניבה, נכון שלא קפצת עליה, אבל בטוח רצית. רק את השעון ההוא לא תליתי על הקיר, השעון המחורבן הזה שנשאר בקופסה שלו מהרגע שהכנסת אותו הביתה, לא יודע למה לא תליתי אותו, לא סיפור, מסמר אחד, אבל הוא נשאר בקופסה ואני לא מפסיק לחשוב עליו, שעון מחורבן.
