תני לי דקה להתרגל

אני חושב שהגיע הזמן להגיד שעברנו את זה, עברנו את קשיי ההסתגלות הראשונים דיי בהצלחה, אנחנו עדיין פה והכל (כמעט) עובד לפי התכנית, לא ברור למה אני כותב ברבים אבל נשאיר את זה ככה, עושה הרגשה שאנחנו לא לבד פה, בכל אופן, היה לי המזל לפגוש כמה אנשים ממש טובים, וגם למצוא דירה טובה באיזור מעולה, ובסידני ממש לא קל עם דירות, עם זאת היו כמה דברים שלא ממש הייתי מוכן להם כשרק נחתתי כאן, דברים שלקח לי זמן להבין, לפעמים בדרך הקשה, אבל בסוף נפל האסימון.  

אז אם חשבתם לעזוב הכל ולהעביר את כל החיים שלכם קומפלט למדינה חדשה הנה כמה טיפים קטנים שיעזרו לכם להתרגל למציאות החדשה, אם תקשיבו טוב יש מצב שתצליחו להשאר יותר משבועיים בלי להתקשר למשרד הנסיעות בבכי קורע לב, (ממש לא המקרה שלי!, אז מה אם אני מכיר את המספר בע"פ).

1.     שטויות, נדבר בסקייפ - אז זהו שסקייפ זה לא כמו לשבת עם חבר בבית קפה ולבהות כל הבוקר בנקבות קייציות, ולא דומה לחיבוק אמיתי עם האחיינים שלך, וסקייפ לא יכול להעביר את הריח של הקציצות של אמא. גם אם הקליטה ממש טובה ושומעים מצויין אתה עדיין רחוק מכל הטוב שהשארת שם, ולפעמים זה יותר מבאס מכייף, נכון שזה עדיף מכלום, אבל אל תבנה על הסקייפ שיפתור לך את בעיית המרחק.

2.     מהיום רשמית אתה עוכר ישראל - יהיו אנשים שישנאו אותך רק בגלל שעזבת, כאלו שיכתבו לך שהם יודעים בדיוק מה אמא שלך עושה בלילות, רק כי חתמת בטוקבק "סידני אוסטרליה", נכון שטוקבקיסטים יכולים להיות רעים בלי סיבה, ולמרות שאתה בכלל לא מכיר אותם, זה עדיין מעליב כשקוראים לך "עוכר ישראל", ו"מי צריך אותך פה בכלל", לא משנה לאותו טוקבקיסט גאון שיש מצב שתרמת למדינה הרבה יותר ממנו, מבחינתו אתה מפקיר אותו בשטח, אתה בכלל לא יהודי, צריך לקחת לך את הדרכון, ולחבר לך את העורלה מחדש.

3.     סף רגישות של בחורה במחזור - קח בחשבון את כל הסימפטומים כולל רגזנות יתר, רגישות בחזה, והרגשה שאתה לא מספיק יפה, אפילו אם אתה גבר קשוח במיוחד. קח בחשבון שדברים קטנים עלולים לרגש אותך בצורה דיי מביכה. למשל לעבור בבונדי ג'נקשיין ולשמוע שיר ישראלי מאחד החלונות, או למצוא מדף שלם של מוצרי אוסם בסופרמרקט, לא היה לי מושג שמרק עוף יכול להיות כל כך מרגש... או אפילו לפגוש ישראלי זר באמצע הרחוב ולרצות לחבק אותו כאילו היה החבר הכי טוב שלך.

4.     איך לא מדברים על זה בחדשות? אנטישמים! - צריך להבין שישראל לא כל כך מעניינת את העולם כמו שזה נראה לנו מהארץ, אם אתה קורא ב-Ynet ידיעה מרעישה כמו למשל שחרור גלעד שליט, אל תצפה לפתוח את הטלויזיה ולראות מבזק מיוחד בחדשות, אף תחנה אוסטרלית לא תשלח שום צוות למידל פאקינג איסט כדי לצלם את ביבי מחבק כמו רובוט את גלעד המבוהל. במקרה הטוב יזכירו את זה לכמה שניות ויחזרו לדבר על דברים מקומיים ובאמת חשובים כמו התספורת הג'ינג'ית של ראש הממשלה גילארד.

5.     מה שרואים מכאן... - לשמוע סיפורים על המקום לפני שמגיעים זה דבר אחד, לבנות על הסיפורים האלו זה כבר סיפור אחר. צריך לקחת בחשבון שמה שסיפרו לך לפני שהגעת במקרה הטוב לא מדוייק ובמקרה הרע שקר וכזב ומישהו עוד ישלם על זה ביוקר, וכן אסי אני מתכוון אליך... "אחי אתה חייב לבוא לסידני, מלא בלונדיניות והן מתות על תימנים"... עלק מתות על תימנים! בקיצור כל אחד רואה את חוצלארץ בצורה קצת שונה, קחו את זה בחשבון.

6.     ההוא שגר בחו"ל - אפילו אמא שלכם תשכח איך קוראים לכם, אתם תתקשרו אליה והיא תגיד "סליחה, יש לך טעות, אני לא מכירה, ואל תתקשר לפה יותר!", אתם תהפכו דיי מהר ל"ההוא מאוסטרליה", תרצו או לא החיים בארץ ממשיכים בלעדיכם, שום דבר לא נעצר כי אתם עזבתם, יהיו אנשים שישכחו אתכם קצת יותר מידי מהר ויתחילו לצאת עם פרענק אחר, זה ישבור לכם את הלב, וזה המחיר הכבד שאתם צריכים לקחת בחשבון.

7.     ארץ בולעת יושביה - מכירים את זה שכולם חושבים שמדינת ישראל סוחטת כל שקל מהאזרח, אז וואלה זה באמת נכון, והתחושה הזאת מקבלת אישור סופי בחו"ל כשאתה מגלה שמס הכנסה לא שותה לך 50% מהמשכורת, ואף אחד פה לא שמע על חשבון ארנונה, ואפילו אגרת טלויזיה אין למרות שיש רשות שידור וארבעה ערוצים ממלכתיים, אני לא אומר שלא משלמים פה על שום דבר, אני כן אומר שהמדינה משאירה לך מספיק כדי שלא תקלל אותה כל בוקר עם הזריחה.

8.     כאב לב כרוני - הלב שלך הולך להשבר הרבה פעמים ובמנות קטנות, הרבה דברים שיקרו בארץ יעשו לך רע על הנשמה, בדרך כלל לא מספיק בשביל לחזור, אבל עדיין צריך להגיע לכאן חזק מספיק על מנת לספוג את הכאב. חתונה שרצית להיות בה... פגישת מחזור של החבר'ה מהתיכון... אפילו סתם עוד חג עלול לשבור לך את הלב. ואת כל החגיגות האלו אתה תראה בתמונות מבאסות תחת בפייסבוק, מה שלא יתרום בכלל לשיכוך הכאב.

9.     למה לי פוליטיקה עכשיו - תעשה לעצמך טובה ואל תדבר על פוליטיקה ישראלית ליד אנשים, אני לא אומר שאסור לדבר פוליטיקה ישראלית בכלל, להיפך, אפשר ורצוי, אם אתה לבד, במרתף ממש עמוק, וחשוך מאוד, ואתה מדבר ממש בשקט, בשפה שהמצאת ביסודי עם החבר'ה החננות שלך, אז זה בסדר גמור. רוב האנשים שתפגשו לא אוהבים את ישראל, עובדה לא נעימה, נכון, אבל אין מה לעשות, זה לא בגלל שהם אנטישמים, זה בגלל שאנחנו היותר חזקים בארגז החול של המזרח התיכון, וזה לא קשור למי צודק, אלה למי סובל יותר, ואנחנו יודעים מי סובל יותר.

10.  אני רוצה להתנתק עכשיו! - כולנו מכירים את הרוטינה בארץ של להתקשר לספק האינטרנט או לכבלים ולצעוק על הנציגה המסכנה עד שהמחיר יורד, באוסטרליה אתה לא יכול לאיים על נותני שירות בהתנתקות אם אתה לא באמת מתכוון לזה, כי הם פשוט ינתקו אותך בשניה, אז קח בחשבון שאין לך ממש כח מולם, לא טוב לך איתנו אין בעיה ננתק אותך עוד לפני שתספיק לנתק את השיחה הזאת, ואז תחכה עוד שבועיים לחיבור מחדש, בקיצור תרגיע עם מוד המתלונן הקבוע זה תופס רק בארץ.

11.  שוק הדירות בתל אביב זמין, זול ואיכותי - לא צוחק, כדאי שתקח בחשבון שלמצוא דירה במרכז תל אביב זה קליל כמו פאזל שלושה חלקים בלי שמיים לעומת מציאת דירה במרכז סידני, ועוד רגע לפני שהקיץ מתחיל. זאת השיטה המיוחדת פה שעושה את זה קשה, צריך להגיש מועמדות, וטפסים, והמלצות, ובדרך כלל לא יאשרו לך כי מעדיפים להשכיר למקומיים, בקיצור אתה עוד תתגעגע למתווכים השקרנים של תל אביב.

לסיכומו של זיון מוח, חלק מהדברים פה נכתבו בדם!... טוב האמת שלא, רוב הדברים פה נכתבו ב-Word , אם חשבתם באמת איך זה לבנות חיים חדשים במדינה חדשה, אז לא קל אבל בהחלט אפשרי, ולא שאנחנו יכולים להתלונן יותר מידי, אנחנו דור הייטק מפונק, שלא צריך להלחם בפדאיון או לגרש את הבריטים, רחוק מאוד מהסיפורים שאתה שומע מהזקנים איך הם הגיעו עם 10 גרוש בכיס ואולר שוויצרי, גילפו לעצמם בית, ייבשו ביצות, ורכבו על ג'מוסים לעבר השקיעה.

אם הם הצליחו, אין שום סיבה שאנחנו לא נצליח.

ולפעמים באמת קשה...

מלבורן זה לא סידני

מוקדם בבוקר, בערך 5:30, אני יושב בטרמינל, מחכה לטיסה DJ802 וירג'ין איירליינס בדרך למלבורן, אחרי סופ"ש בסידני, כותב את הבלוג שלי, שיהיה לכם עוד קצת שטויות לקרוא בסוף השבוע, וזה מרגיש לי כמו בצבא, סופ"ש קצר בבית ואז שוב מגיע לטרמינל, עוד שבוע שאני אהיה רחוק מהבית, אפילו לא היה טעם להכניס את התיק לארון, זרקתי כמה בגדים לכביסה והעמסתי כמה נקיים, אני משתמש בתיק "חגור" של המילואים אז זה ממש מרגיש כמו צבא... לאחרונה יצא לי להגיע כמה פעמים למלבורן, לא כי בא לי, כי הגעתי למסקנה חד משמעית שעדיף לקבל משכורת בסוף החודש, כדי להגיע למלבורן צריך כאמור לטוס או לנסוע נסיעה מאוד ארוכה, מי שמכיר אותי יודע כמה אני מתעב כל שניה בזין המעופף הזה, וברצינות, שקלתי לעשות את המרחק בנסיעה, בקטנה רק 10 שעות, בכל אופן אם אני כבר מקריב את הבריאות הנפשית שלי בטיסות הלוך ושוב, אז לפחות תקבלו סקירה קצרה על העיר הנחמדה הזאת.

בשביל אנשים מסידני לקפוץ למלבורן זה כמו לקפוץ מתל אביב לחיפה, לא סיפור, שמים כמה דברים בתיק, עולים על טיסה, ותוך שעה ורבע וכמה בחילות טובות אתם במלבורן. דבר נחמד שגיליתי בזמן הביקורים שלי במלבורן הוא שגם באוסטרליה אנשים אוהבים את המקומות האותנטיים המיוחדים שלהם ויש להם לפחות אחד כזה בכל עיר, הם גאים שדווקא הם מכירים את המקום המושלם הזה, והם ילחמו על גאוניותו של המקום בחירוף נפש, אחד מהחבר'ה פה אמר משהו שהיה נשמע לי מאוד מוכר, הוא אמר "אם אנחנו כבר פה חייבים לקפוץ לטימותי, יש לו את הצ'יקן פארמה הכי טוב במלבורן, בדוק!", מסתבר שכאן ממש כמו בארץ כל אוסטרלי מכיר את הצ'יקן פארמה הכי טוב ביקום (להבדיל מהחומוס הכי טוב ביקום), כשהגענו למסעדה הייתי בטוח שנראה ממול עוד מסעדה "טימותי המקורי! האורגינל!" אבל לא היתה, כנראה שלא הכל אותו דבר כמו בארץ.

צ'יקן פארמה אורגינל

תחבורה - רכבות חשמליות זה הדבר הראשון שתראה ברחובות מלבורן, מה שלא קיים בכלל בסידני, עדיין לא ניסיתי אותן, גם בגלל שהן עמוסות ודחוסות כמעט תמיד, וגם בגלל שהן נראות בדיוק כמו החשמליות שהיו בגטו ורשה, חלק מהרכבות ממש ישנות, שאלתי, ואמרו לי שיש הרבה רכבות משנות השלושים!, חופשי גטו ורשה, אז נכון לעכשיו אני נוסע במוניות, המוניות פה נראות בסדר, צהובות, לא כמו בגטו שחור לבן. האמת גם המוניות פה לא להיט, לפעמים נדמה שכל נהגי המוניות פה למדו נהיגה אצל הבדואים בסיני, נהיגה מטורפת שלא כל כך מסתדרת לי עם עיר מערבית מודרנית כמו מלבורן.

ורשה או לא ורשה

ארכיטקטורה - בנוסף לרכבות הרייך השלישי העתיקות, מלבורן מלאה במבנים עתיקים, כנסיות וקתדרלות ענקיות, בין כל שני בנייני משרדים תמיד תמצא איזה טירת הארי פוטר אחת לפחות, עם חלונות כאלו כמו של המכשפה מהלונה פארק, האמת שהשילוב של בניינים עתיקים עם חדשים עושה ממש טוב לעין, במיוחד בלילה כשמאירים אותם בתאורה חזקה מלמטה, לא חסרה דרמה ברחובות מלבורן זה בטוח.

אירועים - מלבורן מקיימת כל שנה מירוץ סוסים שנקרא מלבורן קאפ (Melbourne cup) כל מלבורנאי מתחיל יודע שזה יום שכדאי לחכות לו, כולם (רק במלבורן) מקבלים יום חופש כדי לראות את המירוץ ולהפסיד את מיטב כספם בהימורים, ולמרות שהמירוץ נמשך בין שתיים לשלוש דקות בלבד, אנשים מתכוננים ומתרגשים הרבה לפני, כל הגברים עונדים פרח צהוב וכל הנשים חובשות כובעים מוזרים בצבעים עזים ומזעזעים, אופנת מירוצים בריטית משונה. בשבילי, השנה המירוץ היה להיט גם בגלל שממש זכיתי להמר על הסוס הזוכה וגם כי זה פעם ראשונה שאני חווה את האירוע הזה, כולם נדחסים לבתי קפה ומסעדות יושבים מול מסכי ענק עם בירות ואוכל, ממש באמצע יום העבודה כדי לצפות במירוץ בשידור ישיר, נראה כמו תירוץ טוב לשרוף חצי יום עבודה בפאב, אני אומר בכייף, עוד סיבה לאהוב את מלבורן.

מזג אויר - דבר נוסף שקיים חזק במלבורן ולא ממש בסידני הוא מזג האויר המטורף, לא ראיתם כזה חוסר החלטיות בשום מקום אחר. ביום אחד אתה מקבל ארבע עונות ואני לא מגזים, גשם מבול וקור כלבים שמתחלף תוך 10 דקות לחום כלבים שחוזר תוך 20 דקות לגשם, אין שום דרך לדעת איך לצאת החוצה ולהשאר יבש, לא משנה איך תסתכל על זה אתה תמיד תגיע לעבודה רטוב, אם לא תקח מטריה ומעיל... תרטב מהגשם, אם תקח מטריה, מעיל, וצעיף... תגיע לעבודה מזיע כמו משה קצב רגע לפני שקיבל 7 שנים בקלבוש. גם פה יש תחזית בסוף החדשות כמו בכל מקום בעולם, אבל היא מיותרת לגמרי, אם מקשיבים למה שהחזאי אומר (חוץ מ"עזבו אותי באמשלכם אפילו אלוהים לא יודע מה יהיה פה מחר") שמים לב שהוא לא ממש מוכן להתחייב על משהו, ובצדק, ארבע עונות במהלך יום אחד זאת לא קלישאה, ככה זה פה, אומרים שהסיבה היא שמלבורן בנויה על מישור ולכן חשופה לשינויי מזג אויר קיצוניים.

שורה תחתונה, להגר לאוסטרליה ולגור במלבורן זה כמו ללכת למסעדה האיטלקית הכי טובה בעולם ולהזמין סביח, גם סביח זה סבבה, אבל אם אתה כבר פה כדאי שתנסה את המנה שהם יודעים לעשות הכי טוב, והמנה הזאת היא כמובן סידני.

חשבתי על מסעדה איטלקית ועכשיו לא יוצאת לי הסקצ'טינה של רוסטיקו מהראש, הייתי משלם 500 דולר עכשיו בשביל 10 דקות על הבר ברוסטיקו.

(הייתי משלם הרבה יותר אם היית באה לשבת איתי).

סקצ'טינה יד ראשונה מאופה

ביסלי אוסם

טוב אז זה לא ממש פוסט על ביסלי אוסם, מה כבר אפשר לכתוב על חטיף? הפוסט הזה הוא בעצם על בחורה מקסימה ומתוקה שקוראים לה פאם ביסלי והיא פשוט אוסם (awesome) אז יצא ביסלי אוסם שזה קצת מצחיק... מי שלא הבין שיתקשר לגובני, ומי שלא הבין מי זה גובני אז היה לו כנראה המזל לא לגדול בבית שמש, טוב לפני שנתפזר, נחזור לפאם ביסלי.

פאם היא מותק של בחורה, אי אפשר שלא להתאהב בה מיד אחרי שרואים אותה בפעם הראשונה, היא לא הכי יפה שיש אבל בהחלט עוברת מסך, אין לה פיגורה של דוגמנית מסלול אבל יש לה חיוך שעושה לך כל מיני דברים משונים בראש, חיוך כזה שממגנט אותך אליו, שלא נותן לך ללכת בלי להרגיש שאתה מחמיץ משהו טוב, פאם היא פשוט מתוקה כמו וופל בלגי עם הרבה מאוד נוטלה, ומייפל, ופצפוצי שוקולד קטנים כאלו שמתפצפצים לך בפה, ועוד כל מיני תאורים מעוררי תיאבון שאם הייתי כתבן מקצוען בוודאי הייתי יודע לתאר.

פאם ביסלי גרה בטלויזיה, כן, בטלויזיה שלי, מה שהופך אותה לבלתי מושגת בצורה מוחלטת וסופית, אבל לא מונע ממני להסתכל עליה כל ערב לפני השינה ולקוות שהיא תבוא אלי בחלום עם המתיקות האמריקאית הנדירה שלה, אמריקאיות בדרך כלל לא עושות לי את זה, בדיוק להיפך, אבל היא משהו אחר, אין לה את הוולגריות האמריקאית ואת הבטחון המופרז, אפשר להגיד שהיא ארופאית במובן מסויים, מה גם שהיא יהודיה כשרה למהדרין אז בחלום שלי אמור להיות רב בחתונה שלנו, ואז כמובן גם אמא תהיה שמחה שאני לא מתחתן עם שיקסה, אפילו אם זה רק בחלום.

פאם מזכירה לי מישהי, כמעט כל מה שפאם עושה מזכיר לי אותה, לשתיהן יש מבט דומה, חמוד כזה, עושה לך חשק למחוץ אותה חזק עד שיצאו לה העיניים מהחורים, או מיץ חמוציות, מה שיצא קודם, וזה לא רק המבט, זה השקט והרוגע שסביבה, זה כאילו היא מפיצה איזה סם מרגיע שכל מי שמתקרב אליה נדבק ממנו מיד, יש לה סגנון דיבור שלא שומעים כל יום, היא יודעת מה להגיד ואיך להגיד את זה בצורה הכי נעימה לאוזן, אני לא חושב שיש דבר שלא ישמע נהדר כשהיא אומרת אותו, היא יכולה להגיד למשל "יש לי אקזמה מגעילה במיוחד באצבע הקטנה של הרגל" וזה ישמע חמוד ונעים. גם השם שלה חמוד, לא? פאם ביסלי.

כשפאם עצובה שלא נדע מצרות או אפילו בוכה רחמנא לצלן, אלו רגעים של משבר אמיתי בשבילי, איזה מן עולם אכזר (או תסריטאי מפגר) נותן לדבר כל כך יפה ומתוק להיות עצוב? פאם צריכה להיות שמחה 7\24 וכל מי שבסביבתה צריך לדאוג ששום דבר לא ייצור דאון טיים ולו הקטן ביותר, אסור לה להיות עצובה אף פעם, אסור לה להזיל דמעות יקרות, ומי שאחראי למצב הנורא ראוי לעונש חמור ביותר, אני אישית אפרק לו את הצורה... חוץ מזה, אני באמת לא מבין איך את יכולה להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בצג.

פאם רוצה שיאהבו אותה, רוצה לדעת שיש מישהו אחד שאוהב רק אותה, היא מוכנה לתת את כל מה שיש לה לאחד שיאהב אותה באמת, מבחינתה הצרכים שלה הרבה פחות חשובים, כמעט ולא קיימים, דבר ראשון שהוא יהיה מרוצה ושמח ואם תשאר קצת שמחה היא תקח קצת לעצמה, אבל ממש טיפה, ככה היא.

ממש בתחילת העונה השלישית פאם החליטה לעזוב את החבר שלה, החליטה לקחת לו במכה אחת את כל המתיקות הזאת, החליטה לקחת את הבלגי עם הנוטלה וכל ה... לא חשוב, ככה בשניה בלי התראה מוקדמת. הוא לא עשה עבודה טובה בזה אין ספק, הוא אפילו היה קצת מפגר, אבל ככה לזרוק אותו לבדידות איומה, אפילו שאני מאוד אוהב אותה קצת כעסתי עליה, איך את יכולה לוותר על כל מה שיש לכם, איך את יכולה לפגוע בו ככה, מה קרה ללב המתוק שלך שאמר לך שזה בסדר לוותר עליו, למה לא נתת לו הזדמנות להראות לך שהוא יכול להשתנות, איך את זורקת אהבה כל כך גדולה לפח, את חושבת שהוא יצליח להתגבר על המכה? את חושבת שהוא יכול למצוא תחליף לטוב הזה שהיה לו? כנראה שלא! פאם יש רק אחת, ויקח לו הרבה זמן למסכן לצאת מזה, אם בכלל יצליח.

בעונה החמישית כבר סלחתי לה, היא מצאה חבר חדש שיותר מתאים לה, שיודע להעריך את מה שיש לו, שלא רואה אותה כמובן מאליו, שבאמת מבין איזה מזל יש לו שהוא יכול להתעורר כל בוקר ליד הדבר הכי חמים וטעים שיש בעולם, והכי חשוב, חבר בוגר שלא מפחד מחתונה, בית, ילדים, בדיוק להיפך, הוא מדבר על כל זה כל הזמן, הוא רוצה את זה בדיוק כמוה, וזה מה שהופך אותו למושלם בשבילה, בדיוק מה שהיא צריכה, בדיוק מה שמגיע לה, היא נותנת כל כך הרבה ולא יכולה לבזבז את האושר הזה שהיא מפיצה על מישהו שלא מגיע לו.

אני לא יודע מה יהיה בעונה השישית ובטח לא בשביעית, יש עוד זמן, אבל אני מקווה שיהיה לה טוב, שהיא תהיה מאושרת עם מי שזה לא יהיה, רק שתהיה שמחה ומאושרת, פאם ביסלי איזו מתוקה.

אז בפעם הבאה שאתם פותחים שקית של ביסלי אוסם תחשבו מתוק...

ביסלי נוטלה

התפוח לא נופל

הוא תמיד יהיה שם בשבילי אני יודע את זה, בכל פעם שתהיה לי שאלה חשובה לשאול, בכל פעם שיהיה לי ספק לגבי משהו, בכל פעם שיהיה לי עצוב או סתם משעמם הוא תמיד יופיע ברוב צבעוניותו ויתן תשובות לשאלות, הוא תמיד יפיג את השעמום או כל דבר אחר שמאיים על היום שלי לעבור חלק, הוא יגיד לי לאן ללכת כשימין ושמאל יראו בדיוק אותו הדבר, הוא יגיד לי כמה כסף יש לי בבנק והאם באמת כדאי לי להתעכב ליד חלון הראווה הזה, הוא יגיד לי אם כדאי לקחת מטריה או משקפי שמש, או כמה המניות שלי הפסידו היום, הוא גם יעשה לי רשימת קניות לפני שאני יוצא לסופרמרקט, הוא יתרגם לי קיבוץ גלויות שלם לעברית תקינה ומדוייקת, הוא יגיד לי מתי הרכבת הבאה בדיוק של שניות, והוא יעיר אותי בבוקר בעדינות עם המוזיקה שאני הכי אוהב, ויהיה מאוד סלחני אם אני ארצה לגנוב עוד כמה דקות של שינה, הוא אפילו יביא את כל המשפחה שלי אל המסך הקטן שלו אם רק אלטף אותו בעדינות, האייפון שלי עושה הכל בשבילי וכל זה ללא תמורה וללא בקשות מיוחדות, חוץ מקצת חשמל, וכמובן ליטופים קלים מידי פעם הוא לא צריך כמעט כלום, אני אוהב את האייפון שלי והוא אוהב אותי בחזרה.

בדרך כלל הוא מכבה את האורות ומנמנם לו כמו חתול עצלן עד שאני מתייחס אליו, אבל לפעמים הוא מתעורר לחיים ככה פתאום ומציג כל מיני הברקות על המסך, משמיע צלילים נעימים גם אם לא ביקשתי ממנו, ולא שאני מתלונן, להיפך, אני יודע שהוא עושה את זה בשבילי, הוא דואג שאני אשאר מעודכן בדואר שמגיע, או אם מישהו מתקשר, האייפון שלי הוא גם טלפון אבל הוא לא אוהב את המילה הזאת "טלפון", נשמע כל כך 1870. הוא מעדכן אותי בעוד כל מיני דברים שהוא חושב שיעשו לי את היום יותר סימפטי ונעים. בדיוק בגלל זה האייפון שלי מקבל את הכי טוב שיש, אני לא מתפשר על זמן וכסף, דואג לחבר אותו למחשב בכל הזדמנות, שישאר מעודכן תמיד, עוטף אותו בכיסוי מגן אופנתי כל בוקר לפני שיוצאים מהבית, וכמובן שלעולם לא ישב בכיס אחד עם צרור מפתחות מיושנים ופרימיטיביים שלא יודעים לעשות כלום חוץ מלפתוח דלתות, ובוודאי שלא ישב באותו הכיס עם מטבעות מטונפים שרק יזהמו אותו עם כל החיידקים שלהם, האייפון שלי הוא אליטה, עשירון עליון, והוא יודע את זה, הוא מקבל יחס מיוחד כי מגיע לו, לאייפון שלי מגיע לא פחות מהטוב ביותר.

האייפון שלי מכיר את דרך הנכונה יותר טוב מכל אחד אחר, לא משנה לאן תקח אותו בעולם, כמה שניות של עדכונים מהשמיים והוא תמיד ידע להגיד לך לאן לפנות עכשיו, מה עשיתי לפני שהוא הגיע? פתחתי מפה גדולה ומסורבלת שאף פעם לא התקפלה כמו שצריך, שאלתי אנשים שבדרך כלל הפנו אותי למקום הלא נכון, והתברברתי עוד ועוד. האייפון שלי יודע להגיד לי בדיוק מתי לשלם שכר דירה או מתי יש יום הולדת למישהו חשוב, כזה שלא כדאי לשכוח, לפני שהוא נכנס לי לחיים הייתי צריך לבדוק כל יום ביומן של נייר לוודא שאני לא מפספס שום אירוע חשוב, יומן של נייר שלא יודע לשלוח תזכורות חשובות עם צלילים שתענוג לשמוע כל פעם מחדש. האייפון שלי יודע בכמה נגיעות בלבד להראות לכל מי שאני רוצה את המקום המדהים שאני נמצא בו, מה היה לפניו? כל כך הרבה פעולות, ציוד, וזמן... מצלמה-מחשב-כבלים-תמונות-אינטרנט-מייל-תוריד-תהפוך-תיישר-תוסיף-תשלח... אז לא עוד, הימים ההם נגמרו, היסטוריה, עכשיו כשהוא כאן כמה ליטופים במקומות הנכונים וכולם יכולים לראות את איך הדגים מנשנשים לי את האצבעות ברגליים, ובזמן אמת... אושר גדול.

כמה שמחת חיים יכול מכשיר אחד קטן להביא, כמה פינות נסגרות יפה בזכות הקטן השחור הזה, איזה רוגע אוחז בי כשאני מכניס את היד לכיס מרגיש אותו שם מחכה לי שאלטף אותו באצבעות מעריצות, שאגיד משהו, מוכן לכל שאלה, בקשה, טענה, ספק, לכל דבר הוא מוכן עם אפליקציה בשלוף, והיו לי כמה מכשירים לפניו אבל זה בערך כמו להגיד שהיו לי כמה מאזדה 3 לפני האסטון מרטין, פשוט אי אפשר להשוות אוטו שלוקח אותך ממקום אחד למקום שני, לעומת אוטו שגורם לך להודות לאלוהים על רגעים של אושר... וזה בדיוק האייפון היקר שלי, אין לו שום מתחרה בכל העולם, ובאמת שלא אכפת לי למכור את נשמתי לחברת אפל, או לסטיב ג'ובס השם יקום דמו, ולא אכפת לי שיקשרו אותי בשרשראות ברזל לשרתים של אייטונס לנצח נצחים, רק שימשיכו לייצר את העונג הזה ושאף אחד לא יפריע להם!

אני כבר שומע את הקולות האחרים קוראים את זה ואומרים: "איזה הגזמות, זה רק מכשיר טלפון" או הבדיחה הנדושה כל כך "הוא יודע גם להתקשר?", יאללה שבו בסיר! או על אנטנה של נוקיה!...יש לי חבר חדש, חבר אמיתי, ואף אחד לא יפריד בנינו.

אני מאוהב באייפון שלי, אם לא הייתי דואג לקורוזיה מזמן הייתי מנשק אותו צרפתית.